יום ראשון, טיסת לילה בבריטיש ארווייס ללונדון, שעתיים הפסקה וטיסה לברלין.
כמה תמונות רשמים מהית'רו, נמל התעופה הלונדוני. חוויה נחמד, גם אם יקרה ברמות. הרימו ת'אף הברריטים האלה!
ברלין מחלון המטוס.
תשמעו. אני יכול ללכת בכיוון הצדקני, כמתבקש מהכותרת, ולספר כמה זה נורא שהם חיים טוב אחרי מה שהם עשו, ואיך הם מגלגלים מיליונים בזכות מוזיאונים ואנדרטאות, ואיך טוב להם בחיים, אנעל אביהם, ושבכלל לא צריך לנסוע לשם, כי למה להשאיר להם כסף, ושכלום לא השתנה והם פשוט נבלות במעטפת של בני תרבות.אבל בשטח כלום מהנ"ל לא הוכיח את עצמו. מצטער סבתא. ברלין מעצמת תרבות ברלין, כבר נאמר במערכון מעולה של האחים טרוס
(ראו בלינק- http://www.youtube.com/watch?v=PdbRXhcVc-Y)
וככה הרגשתי כל ארבעת הימים שהסתובבתי שם.
הם חיים. הם חיים טוב. אבל הם גם חיים את השואה יותר מרוב הצעירים בישראל. הם נושמים ולומדים ומכים על חטא, גם דור שלישי ורביעי, הם מוקפים בזה מכל עבר, ודווקא לא מגלגלים הרבה כסף בזכות זה. הם לומדים על זה בבתי הספר, הם מחפשים כל היום איך להנציח עוד, וכמו שאחד המדריכים שלנו אמר לי- הם מרגישים לא ראויים לצחוק.
האוויר הנקי, הבתים היפים, הרחובות הרחבים והנקיים, האנשים המנומסים - כל אלו הזכירו לי את מה שהדחקתי בשם האידיאולוגיה והבון טון - תענוג באירופה! נכון, היא לא שלנו, ובעזרת ה', כל אחינו שם יבינו זאת במהרה (יש שם כמה מוסלמים שישמחו להזכיר להם זאת...), אבל החיים באירופה (לפחות המערבית) הם חוויה נפלאה. יש לי ניסיון של שנה, ושכחתי כמה התגעגעתי...
ההוסטל, שם מתעתע, כי בראש האירופאי, גם הוסטל צריך להיות יפה ונקי ומסודר ואדיב. אז אם אתם נוסעים לברלין ומחפשים מקום קרוב למרכז אבל זול - לכו על זה.
מגדל הטלוויזיה של ברלין, שנצפה גם מהמטוס. מבנה ענק ומרשים, בלב ברלין. לא עלינו עליו, אבל בטוח הנוף משם מדהים....ואופניים... כמה נוח, כמה בריא ואקולוגי, וכמה בלתי סביר בהונג קונג הצפופה, ההררית, האלימה להולכי רגל שנגמרות להם המדרכות פתאום...
סיבוב בככר אלכסנדר (אלכסנדרפלאץ, בפ' דגושה כמובן...)
צוענים מנגנים ברחוב. תופעה שחזרה על עצמה בכמה מקומות. הנשים מקבצות נדבות, הגברים מנגנים. לא מצאתי קשר מוכח ביניהם, אבל זה נראה לי די הגיוני. הנגינה מענגת!
נו, נו- השאלה היהודית המתבקשת: "ואיפה אתם הייתם במלחמה?". בטח ילדים, אולי של חיילים, ואולי סתם סבלו מרעב והפצצות, ואולי הם לא מגרמניה בכלל. אולי הם תיירים מישראל...?
תמונה מייצגת של הנוף האנושי בברלין- גרמני ותורכי או אפגני וסינית ועוד ועוד.
יצאנו לסיור ביום הראשון בברלין.
סיבוב בין רחובות וכנסיות ובניינים חשובים ומוזיאונים.
בכל מקום- אסתטיקה. בכל מקום- משמעות.
למשל הרחוב הזה- היינו צריכים לאבד 6 מיליון בשביל לקבל רחוב על שמנו? סביר שזה לא היה שמו לפני המלחמה...
(למתקשים בקריאה - יודנשטרסה, רחוב היהודים)
לפני מספר שנים הוחלט להנציח את נרצחי השואה בגרמניה על ידי הטבעת לוחות במדרכות, מול מקום מגורם המקורי של הנרצחים. התחילו באזור היהודי, ולכן רוב השמות שראינו היו של יהודים. בעצם זאת היתה המטרה, אך קמו קולות שקראו להנציח גם צוענים וקומוניסטים וכדומה שנרצחו גם.
התמונות לא סתם אחת מול השניה.
הן מייצגות מציאות יומיומית של דיאלוג בין עבר להווה.
הדב, סמלה של ברלין.
שדרות וקשתות. סדר. סדר.סדר סדר תרדוף.
צדק?
אחת מהקתדרלות הגדולות בבלרין. מבנה ענק ומרשים שנראה מכל נקודה במרכז העיר.
בדרך פגשנו בצייר מקומי, שמצייר את הקתדרלה בצבעי שמן, ומשתמש בידיו ואצבעותיו. מחזה מרהיב שגילה נון-קונפורמיזם אמנותי ויצירתיות צבעונית.
"ישן מפני חדש תוציאו"?
לא ממש. הם ידורו בכפיפה אחת.
מוזיאון האומנות. שני מבנים זהים, האחד קצת יותר גבוה. בנמוך- אמנות צרפתית גנובה, שלל המלחמות. בגבוה- אמנות גרמנית. המבנים נהרסו כמעט לחלוטין בזמן המלחמה. אך כמו מבנים רבים, הם שופצו ומתפקדים גם היום בייעודם המקורי.
השער הגדול והמפורסם של ברלין - שער ברנדנבורג. שימש בתקופת החומה בין מזרח ומערב כמעבר, אחד מהסמלים של ברלין לאורך ההסטוריה, כולל הנאצית.
אפשר לראות את זה כתופעה לאומנית. אפשר גם לראות כמה הוא משועשע והבנות שאיתו גם, ונראה שהוא לא בקטע של היילים. הוא יותר רוצה כסף...
ובכל זאת, שאני לא אצא הקטיגור הכי נלהב של הגרמנים- סקרים אחרונים שערכה ממשלת גרמניה מראים על אחוז ניכר של גרמנים עם נטיות גזעניות ואנטישמיות. זה לא שהם טלית שכולה תכלת (טוב, ברור שלא טלית, אבל אפילו לא מעיל!).
דרך אחרת להרוויח כסף, וקצת יותר מקורית...
בית הכנסת החדש (נוישול), נחרב שלוש פעמים במהלך המלחמה ואחריה, ורק בשנות ה-80 שוחזר, לא במלואו, אלא רק בצד החיצוני שלו.
זהו בית כנסת רפורמי והחזות שלו מרשימה ביותר!
כך הוא נראה מרחוק.
בית הקברות היהודי במרכז ברלין. מנדלסון קבור שם. לא ביקרנו בפנים. היה סגור (ואולי זה לא היה חשוב כל כך בעיני המארגן..?).
בכניסה לבית הקברות ישנה אנדרטה לנרצחי השואה.
תופעה מעניינת בברלין היא הגרפיטי שנמצא בכל מקום. לא סתם קישקושים, אלא יצירות אמנות של ממש.
ראשות העיר הבינה שאין טעם להלחם בכל הצעירים האלה, והקצתה מקומות לביטוי אישי...
בהמשך, סיירנו אל עבר שאריות החומה המפורסמת, ושם ראינו גרפיטי עם מסרים יותר פייסניים ו"שלומיים".
מדהים איך נפילת החומה היוותה מהפך תודעתי עמוק בקרב הגרמנים, ובעיקר הברלינאים. הם משווים זאת לקריעת ים סוף, למשל.
אנדרטה שמנציחה את הקינדר-טרנספורט, משלוחי הילדים היהודים שנועדו להציל אותם מהגורל המר, חלקם לאנגליה, בלגיה ועוד. גם סבתא צילי, שהיתה ברלינאית בעצמה, הגיעה לאנגליה עם הקינדרטרנספורט.
הגענו לאנדרטה להנצחת השואה, בלב ברלין. זו אנדרטה שנבנתה לפני זמן לא רב, לאחר תהליך ארוך בו הציעו אלפי הצעות לעיצוב האנדרטה. בסופו של דבר נבחרה הצעתם של שני פסלים יהודיים מאמריקה, שבקשו להקים אנדרטה שאין בה סממנים מובהקים, אלא דרך התחושות שהיא מעוררת - היא מהווה הנצחה. ניתן לראות בקוביות הבטון האלה קברים, בניינים או אנשים. הן בגבהים שונים, מכיוון שהקרקע עולה ויורדת. הקו העליון של הבלוקים האלה הוא די אחיד.מתחת לכל המרחב ישנו מוזיאון מצוין, אשר עוקב אחר 15 משפחות יהודיות מרחבי אירופה מלפני המלחמה ועד לאחריה.
תמונות מהמוזיאון.
בפנים אסור היה לצלם...
עמכם הסליחה.
משם המשכנו למוזיאון מרתק, הנקרא "טופוגרפיה של טרור", ומטרתו להציג את התהליך שעבר העם הגרמני ושאיפשר את הזוועות שקרו. האידיאולוגיה הנאצית, חוקי הגזע, התעמולה וכו'.
המוזיאון הוקם על מפקדת הגסטפו ההרוסה, והוא מציג גם בחוץ מיצגים מעניינים, בתוך חדרים שנשמרו מהמטה עצמו.
זה המדריך שהיה מעניין והעלה סוגיות מרתקות על התהליכים שהתרחשו בגרמניה בשנות השלושים ועוד לפניהן.
האס.אס. למשל, לא הוגדר כצבא, אלא ככוח פוליטי של המפלגה. התנדבו אליו גם אנשים ממדינות אחרות, אמנם מעטים, אך המתח בין אנשי הצבא, המשטרה והאס.אס גבר ככל שמאורעות הפכו יותר "מסעירים" ו"לאומיים".
עידוד האשה הארית ללדת הגיע למימדים מטורפים, כאשר נשים ולדניות היו מקבלות מדליות ומענקים אדירים מהמדינה.
ששה ילדים, אגב, זיכו את האם במדליית זהב.
סוגיה נוספת היתה הקושי לזהות חיצונית את ההבדל בין יהודי לגרמני, כי למרות התעמולה הארית, גרמנים "טהורים" רבים לא היו בעלי חזות ארית, ולהיפך- יהודים רבים דווקא נראו ארים... אז הפתרון היה אילן יוחסין. הגרמנים נדרשו להציג אילן יוחסין עם רישומים בכנסיות, ובכך להוכיח את "טהרתם" עד דור שלישי לפחות.
"צ'ק פוינט צ'רלי", או בעברית - "נקודת הבידוק צביקה"
שימשה נקודת בידוק בין הצד המזרחי למערבי בתקופת החומה, הופעלה על ידי האמריקאים. היום יש שם שחזור של העמדה ושני חבר'ה גרמנים מחופשים לחיילים אמריקאים שרוצים 5 יורו לצילום איתם. חחחח... למה מה?
מוזיאון השואה בברלין הוקם בבניין ישן, ולידו נבנה מבנה מודרני מזוגזג ומתכתי. המעבר בין שני המבנים הוא תת קרקעי. מבחוץ- אין שום קשר ביניהם.
הרעיון מאחורי זה הוא שההיסטוריה קיימת כאן ממש, וכך גם המודרנה, אבל אי אפשר להמשיך אל המודרנה מבלי לחפור בנבכי ההיסטוריה.
המבנים מרשימים מאוד, אבל את הפנים לא צלמתי כי המצלמה לא היתה עליי. היא הוחזרה לי רק בתום הסיור... סיפור ארוך. נדבר בעל פה.
חצר המבנה הישן מקורה בגג זכוכית, ושם אפשר לשבת (וזה מה שעשינו כשאכלנו צהריים).
בחצר המוזיאון מספר מייצגים שמסמלים כל מיני דברים שלא קבלנו עליהם הסבר. אבל אני בטוח שכל אחד יכול למצוא בהם משמעות.
חזית המוזיאון.
שדירת הקהילות או משהו כזה.
נסענו לואנזה. מקום מחוץ לעיר, שם על פי ספרי ההיסטוריה התקבלה ההחלטה על "הפתרון הסופי". כשמגיעים לשם לומדים שההחלטה כבר התקבלה קודם, ומטרת מפגש הפסגה שכונס שם היתה להשיג את שיתוף הפעולה של כל ראשי המטות והמשרדים במימוש התכנית. יעילות ותקציבים.
האחוזה היתה שייכת לגרמני, והיא נקנתה על ידי המפלגה הנאצית. כיום, יש בה מוזיאון שמתעד את הועידה, ועוד קצת מכל דבר על השואה, היהודים, הנאצים וכו'.
חוקי הגזע.
והתעמולה הנאצית - ארית.
מברלין, המשכנו לפראג, צ'כיה.
הדרך באוטובוס ארכה כ-4 שעות.
על צ'כיה ופראג אספר בפעם הבאה, אבל את הנופים הכפריים יותר של גרמניה שראינו בדרך, אני מפרסם עכשיו.
חברת 'וסטס' המוכרת לאנשי מעלה גלבוע, הציבה טורבינות חשמל ענקיות בכל רחבי גרמניה.
הן בגובה מטורף (תשוו לעצים הגבוהים שתחתיהן!), ומוטת כנפיים של מטוס ג'מבו. תופעה מסחררת תרתי משמע!
בקרוב- "פראג. לא רק על החלות!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה