חווה חקלאית כדורי, ולא בתבור!

שלום חברים יקרים. ה' עמכם.
עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה בה עדכנו, ואנו מצטערים.
העבודה שואבת אותנו, הילדים ברוך ה' מקבלים את שלהם, ובכלל- אנחנו עסוקים מיום ליום. אפילו התחלנו בלימודים ראשוניים של מנדרינית (סינית המדוברת בכל מקום למעט הונג קונג והסביבה, בה מדברים קנטוניזית).
מזג האוויר הולך ומיטיב עמנו, מה שאומר- 24 מעלות ו-80 אחוז לחות, ללא גשם. באמת שכייף עכשיו...
ובכן, ודאי מצפים אתם לעדכוני 'טיול יום א'', ואכן, לשם כך התכנסנו. העניין הוא שהטיול היה כבר לפני שלושה שבועות.. השבוע בילינו בבית הספר גם ביום א', במסגרת יום פתוח להורים המתעניינים. אם אתם יודעים על יהודי טוב שמחפש בית ספר לילדיו בהונג קונג, נא הפנוהו אלינו. מחפשים תלמידים בנרות...
טוב. חדל קשקשת.
ביום א' לפני שלושה שבועות, יצאנו בדרך עקלקלה אל עבר חוות כדורי, אשר הוקמה בשנות ה-50 בפאתי הונג קונג, על ידי האחים כדורי (כן, עירקיים. כן, יהודים. כן, כבר שכחו מזה...). בחווה הזו למדו ולימדו כיצד לגדל גידולים חקלאיים (צומח וחזירים), כדי להקל על המקומיים בתקופת הרעב הגדול. מעשה אצילי וראוי לכל הדיעות. נו, אז תקופת הרעב חלפה עברה לה, ומה עכשיו? עכשיו זו חווה חקלאית אשר באים אליה כדי ללמוד על החי והצומח, כדי להתבשם מניחוח החזירים (לא, לא מלבב בכלל) ולטפס במעלה ההר אל עבר המעיין ממנו מושקית כל החווה, ואף להעפיל אל קברות התאווה...סליחה, קברות האחים כדורי (טוב לא ממש קבר, יותר מונומנט לציון היותם בעולם).
הנסיעה לחווה היתה ארוכה ומרתקת, כי סוף סוף נחשפנו להונג קונג האחרת, זו שיש בה עוני, חקלאות וכפריים... התחלנו את הנסיעה ברכבת התחתית MTR, וממנה באוטובוס שנסע ונסע... בסוף הגענו..
בתמונה ניתן לראות את הילדים בהמתנה לרכבת שתגיע. מאחוריהם דלתות הזכוכית המפרידות בין הממתינים לבין הפסים (שלא כמו במדינות אחרות בעולם, כאן לא מוכנים שאנשים יוכלו לקפוץ אל הפסים. אפילו שיש להם מיליונים אנשים, ואחד פחות זה לא מה שישבור אותם, בכל זאת...) מבעד לדלתות הזכוכית ישנן פרסומות, השוטפות את מוחו של הממתין עד בואה של הרכבת.
אז נשטפנו, וחיכינו...

בסוף הגענו לחווה, כפי שכבר אמרנו. החווה כולה ממוקמת על צלע הר (במעלה ההר נובע המעיין, וכך הוא משקה את כל החווה ממדרגה למדרגה).
במקום פגשנו את ה"פועלים", שבאופן מפתיע הן פועלות, וסיניות, וחובשות כובעים חצי מסורתיים, עם תוספת צל ורשת הגנה. מאוד חביבות. יודעות לעבוד טוב. אולי כדאי לייבא לארץ סינים גם לגינון ולא רק לבניין...  בתמונות הבאות ניתן לראות את החממה המרשימה עם הערוגות המוגבהות (למרפאים בעיסוק שבינינו- לא ממש מותאם לבעלי מוגבלויות, ככה שאי אפשר לעשות כאן גינון טיפולי...)

בכל מקרה, נכנסנו לחממות הזכוכית שופעות התבלינים. ניצלנו את הידע שרכשנו בזכות סבא דידי התבלינאי, וזיהינו את כל סוגי הבזיליקום, המליסה, הרוזמרין, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר וכו'. גילינו ירקות כמו כרוב, כרובית, חצילים ועגבניות בשיטת הדלייה וכו' וכו'. בהחלט נחמד לראות שעוד עושים פה דברים שקשורים לאדמה.

בהמשך סיירנו לנו בין דירי החזירים. כמה תובנות לגבי הבהמה הדקה הזו:
א. היא באמת מאוד מסריחה. אבל ממש! לא ריח מוכר של פרות או כבשים, עיזים או סוסים. פשוט צחנה של חיה לא מקובלת.
ב. טוענים שהיא נקייה. היא באמת נראית נקיה. היא רובצת בבוץ כדי לטפח את העור שלה או משהו כזה. סוג של ים המלח לבהמות.
ג. החזירים שאנחנו ראינו יכלו בקלות להיות קומביין. גודל ענק. משהו שהיה מספיק לכפר סיני שלם (בהנחה שהיו עושים אותו קצוץ קצוץ).

 טוב, החזירה כאן נראית די הרה. זה אולי מסביר את הבטן שמגרדת את הבוץ...
בכל מקרה, זה לא תירוץ! להגיע לכאלה מימדים, לא די בהריון.
מה שכן מגניב, הם באמת ורדרדים, ממש כמו בציורים ובסיפורים. כאן נהרה גילתה את כישוריה השפתיים, והחלה לומר "פיג" בכל פעם שראתה את החזיר ('פיג' הוא חזיר באנגלית).

עלינו במעלה ההר, פגשנו קופים נחמדים (כלום לעומת מה שאנו עתידים לפגוש בעוד שלושה שבועות ב"הר הקופים"...עדכונים בקרוב).
עלינו על הסעה מאורגנת שלוקחת אותנו אל ראש ההר. אל המעיין ("בא גדי בא גדי קטן"), שם אנו טועמים את המים הנפלאים, חוזים במפל הקריר ובברכה הצוננת. אכן, מראה מלבב.
 צינור הבמבוק מושך מים ישירות מהמעיין, וניתן לטעום מהמים. לא בטוח כמה הם בטוחים לשתיה, אך המדריכה טענה שזה בסדר... עוד לא צמח לנו זנב...

מהמעיין המשכנו לשתי פגודות על צלע ההר, המזכירות את האחים כדורי (לא דומות להם, רק מזכירות את שמם, יענו אנדרטה). הנוף שניגלה היה מדהים. למרות הלחות, השמש בעיניים והראות הלקויה, הצלחנו להתלהב מהנוף הנשקף- ניתן לראות את העיר הונג קונג מרחוק, בין ההרים הירוקים הגבוהים והמחודדים. מאוד מרשים!

חלקינו מצאנו שעשוע בבניית רכבת מחלוקי נחל שהיו במקום (יהב), וחלקנו קרס אל תוך השינה (נהרה).
הילדים נהנו מאוד מהדשא שהיה במקום (מחזה נדיר במחוזותנו).









בתמונה ניתן לראות את החברים של גני ויהב-
אביה, יהונתן ואביטל.

לאחר מכן, המשכנו בהסעה אל נקודת תצפית מרהיבה, שם המתינה לנו בסבלנות אלת המשהו... פסל נחמד, לצד רחבת דשא מרשימה עם נוף משגע. הילדים נהנו לטפס על האלה (אהבה? מים?), להשתולל על הדשא וכו'. רגעים של פורקן...

אה... וגם אוכל. איך לא?


זאת הבחורה המדוברת. לא מרשימה במיוחד, אבל זה מה יש...




















ההרים הירוקים מקיפים מכל עבר, יוצרים עמקים מרהיבים למרגלות הפסגות הירוקות-עד. תכל'ס, מחזה מרשים.


















 ולבסוף, האלה היפה מכולן, זו שלמדה להצטלם כמו אחת הפיליפיניות בימי ראשון- גני דור. מצאנו עמוד יפה, בכניסה לאתר האלה עם הדשא, וגני הסתובבה סביבו, מנסה לעכב את הטיפוס על ההר שהמתין לה ממש ממול...

 משיא הגובה, התחלנו לרדת עם המיניבוס לגן פרחוני ומרהיב בצבעוניותו. בגן אמורים היו להתעופף מאות פרפרים מסוגים שונים.
























אנחנו זכינו להתלהב בעיקר מהפרחים. הפרפרים בדיוק שבתו... היה איזה אחד שהפר את השביתה, אבל בגדול הפרחים היו מאוד מרשימים!


ולפני סיום, עוד קצת ממראות החווה- גשר אבנים עליהן מדלגים כדי לעבור מצד אחד לשני (אתגר שהילדים מאוד אהבו, וההורים מאוד אהבו שנגמר בשלום), קקטוסים מעניינים ובכלל...

מזכרת מ"נהרה החוקרת", תכנית ריאליטי בכיכובה של נהרה, אשר נהנתה לחקור כל חיה, צמח, גרגר אדמה ונחיר, בעולם התגליות האינסופי של כדורי, החווה החקלאית.
 מאחלים לכולכם חורף טוב וגשום המון, בטוחים שזה יגיע מתישהו, וממשיכים להתפלל לכך...
 בקרוב (התמונות כבר במחשב, רק צריך זמן...)- הר הקופים. מפגש בלתי אמצעי עם בבונים, אשר שמחו מאוד לקראתנו, כמעט עד אימה...
בפרק הבא של... "משפחת דור בהונג קונג".