נסענו ברכבת, עם יואל ומלי, שכנינו הטיילים, אל היבשת הנקראת בפי המקומיים inland, יענו- תוך היבשת.
שם, ממש מעל העיר, במרחק נסיעה של 10 דקות במונית, הגענו לשמורה מקסימה בהרים. בשמורה ישנן שתי אטרקציות מרכזיות- נוף שמורכב ממאגרי ענק שהקימו הבריטים לפני עשרות שנים, כדי לאגור מים לטובת הונג קונג. ככה נוצר נוף מדהים של "אגמים" כחולים שסגורים בסכרי ענק, מוקפים ביער/חורש, שבילי טיול ופלגי מים מידי פעם.
האטרקציה השניה היא הקופים המסתובבים חופשי ומתנהגים כמו קופים- מחפשים אוכל ומתעצבנים אם מסתכלים עליהם: "מה, אני קוף?!".המפגש הראשוני היה קצת מאיים. אחר כך קצת יותר...
בכל מקרה, רוב היום לא פגשנו אותם. יותר היינו עסוקים בלשרוד את המסעות בשבילים הלא-מסומנים, בעליות, במורדות, בברחשים ובקוצים...
כאן ניתן לראות את העומדים על הסכרים. תופעה מרתקת. אנשים שפשוט עומדים על סכרים. ככה.הם בעיקר אוהבים לעמוד ולהסתכל לשני הצדדים:
יש צד עם הרבה מים, ויש צד אחד עם הרבה גובה... הגדרות לא גבוהות, ו"עומדי הסכרים" נהנים להשוות בין שני הצדדים. חוויה מרתקת לכל הדיעות.הנוף לא נראה מלאכותי כל כך, ואם לא היית יודע, היית באמת חושב שיש כאן אגמים מופלאים באמצע שומקום. אז"ש.
באגמים הללו אסור להתרחץ, לשחות, לדוג, לשתות, לשוט... ובעצם אסור כלום. לראותם בלבד. ממש הכנה מצויינת לחנוכה. ודווקא היה יום חמים, והתאים לנו לטבול... אבל היינו ממושמעים. בכל זאת, אתה לא רוצה להסתבך עם שומר שמורה סיני.
וגם עשינו תמונה משפחתית רצינית. שלא תגידו שלא השקענו בכם!
פתאום הם הגיחו מכל הפינות. גלשו במדרון מעלינו. המון קופיפים קטנים (יעני קוף בייבי), וקופים גדולים, חלקם נשאו תינוקות על גבם/בטנם, חלקם נשאו רגליהם בריצת אמוק (רק היה חסר שיצעקו "רוצו! מחלקים אוכל בחינם!").
חלקם גם עשו דברים לא כל כך יפים... אבל- קוף זה קוף סוף סוף.
לסיום יומנו המוצלח עם קרובי המשפחה, החלטנו להצטלם על קרובי המשפחה ולא עמם... אז הילדים התיישבו על הקוף התורן, וככה עשינו עליו קווטש וצילום. קבלו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה