כן, שוב נאלצתי לנסוע ליאנגשו (Yangshuo) וללוות את תלמיד כתה ו' לטיול השנתי שלהם.
בי נשבעתי - "לא עוד", אך כוחות גדולים וחזקים ממני עמדו על כך שאצא לשליחות. לא הססתי לרגע, והתבעסתי. אבל קיוויתי שאולי בכל זאת משהו טוב יצא מזה...
ואכן, הטיול נגמר בסוף!
וברצינות, היתה חוויה מתישה, אך ההזדמנות לצלם תמונות של חבל ארץ כל כך מרשים היתה שווה את הטרחה (אויי... ילדים יכולים להיות כל כך מעייפים, אפילו כשהם לא שלך!!).
התחלנו בכפר קטן על נהר ה-לי.
שייט על רפסודה ממונעת (מנוע של מכסחת דשא, עם אותו אפקט קולי!).
בניגוד לתחזית המשעשעת של 30 מעלות וחום כלבים, קידמו את פנינו 13 מעלות ש"צנחו באופן דרמטי שניה לפני שבאנו", וכך כל בגדי הקיץ הקלילים הפכו ללעג לרש...
הלכנו מלאי תחושת שליחות אל חלקת שדה קטנה של אשה סינית מקומית וזקנה (80 בערך), שכבר תש כוחה לעבד את השדה. נכדתה, שעסוקה כנראה בדברים אחרים, אינה יכולה לסייע, ולכן נקראנו אנו, חקלאים בני חקלאים מהונג קונג, לסייע בידה. שהרי ידוע, שהסינים הם עם אמין ביותר, וכל קריאה לעזרה מצידם צריכה להיענות מיידית, כי אנו, המערביים, מצילי העולם השלישי! בלעדינו, עלולה הקשישה הסינית (ששום עזרה מצד משפחתה לא עומדת על הפרק), לאבד את מקור פרנסתה ולמות מרעב!! טוב שבאנו!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה