בדרך - מראות של עשרות נהרות ונחלים, חלקם מתנקזים לדלתא, חלקם לכיוונים אחרים.
במים- צפים צמחי מים שלא נראה שמנסים להלחם בהם, על אף שהם ודאי מייצרים בעיות רבות למדחפי הסירות...
שדות אורז מוצפים. בתוך השדות - קברים של המשפחה. קרקע עולה כסף, וחבל לבזבז אותו על קבורה של המתים, אז למה לא לקבור אותם בשדה, שהוא גם ככה של המשפחה?! תכל'ס.
ופורת עוד מנסה להתאושש מהנסיעה הארוכה...
אתם רואים, הוא כבר מאושש!
כל השייט - הבחור רץ מצד לצד בסירה, מנסה כמובן לגעת במים (כן, זה מסוכן...)
"אני אנווט, אני אחליט.."
במסגרת תנאי השירות, קבלנו קוקוס חמים לשתיה.
האמת - טעם גן עדן. חבל שלא היה מקורר, אבל למי אכפת.
בחוץ 35 מעלות, אז הוא בטוח יותר קר...
לא יודעים מה זה הבניין הזה, אבל הוא הרשים אותנו מאוד.
שטנו כ-45 דקות בנהר שהיה נראה כמו אגם ענק... הגענו אל ערוץ נחל, מוקף בקוקוסי מים. כן, יש דבר כזה. הם בלי הגזע הגבוה, פירות קטנים בצבירים של כמה אחדות, אבל עדיין מתפקדים כקוקוסים לכל דבר.
עוד מחבקת מקומית. דרשה צילום משותף וקיבלה!
זהו פרח הלוטוס המפורסם.
סגור אמנם, אבל קרוב מאוד, בשביל צילום!
וזה נחש פיתון מציץ מבעד לחרכי הכלוב שלו. רק למשחק... לא למאכל הפעם...
פרח הלוטוס לאחר הקמילה, נראה לי.
תעשיית האלכוהול המקומית:
הוסף כל חיה שתקרה בדרכך לאלכוהול 100% והמתן מספר חודשים.
שתה כאילו אין מחר, כי כנראה באמת לא יהיה...
ואז הגענו למפעל הקוקוס החביב.
מדהים מה אפשר לעשות מקוקוס...
טוחנים אותו (החלק הפנימי, כמובן), מועכים אותו כמו זיתים - בלחץ בתוך סלים, ואז הנוזל היוצא - מבושל לאורך זמן, עד שמתעבה. יוצקים אותו לתבניות, מחכים שיתקרר וחותכים לממתקים ואורזים. קנינו - כי השגחנו על כל התהליך וזה כשר לגמרי... אבל כשהגענו הביתה גילינו שהעטיפה כל כך פרימיטיבית, שאי אפשר להפריד את הניילון מהקוקוס, והוא נדבק לתמיד... אייי איזה פספוס!
ופתאום, משום מקום, מחכה לנו עגלה עם סוסה, ואיך שהיא רצה! (טוב, פרדה, והיא גם לא ממש רצה, יותר מיהרה לגמור עם זה כבר...)
מזהים אבטיח, מזהים אננס שחתוך כמו שמש, מזהים פומלה רחוקה משמאל, מזהים פרי קיפוד שהוא בעצם כמו ליצ'י, רק עם קוצים...
והפרי המעניין הזה, שנראה כמו פרח של קישוא ויש בו גלעין באמצע וטעם מעניין וחיובי של פרח, נקרא ג'ק פרוט (פרי ג'ק), גדל בהונג קונג ובכל האזור על עצים, הפרי עצמו מגיע לגודל מטורף...
היה חם...
הנהג שלנו חבר'המן, הוא ייקח אותנו ל... אה... לא זוכרים!
והערב כבר יורד, ואנו בדרכנו אל המלון על גדת המקונג, שם נלון ונקום לבוקר חדש של גילויים. השמש שוקעת על פני גשר המיתרים האדיר עליו אנו חוצים את המקונג.לילה טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה