משפחת דור בהונג קונג: טיול לויאטנם

וואו, נראה כאילו נצח חלף מאז החופשה הזו.. גם כן חופשה.. חזרנו מותשים!
אבל היה שווה.
מצאנו דיל מעולה עם יונייטד - טיסת לילה ישירה מהונג קונג להו-צ'י מין (שבשביל הקלות נכנה אותה סייגון מעכשיו). מכיוון שזו שנתנו האחרונה במזרח הרחוק (עד הטיול של הפנסיה... יש עוד כמה שנים), החלטנו ש"אם לא עכשיו - אימתי", ואכן, "אימתי" הגיע!
חופשת החורף - סוף דצמבר תחילת ינואר 2013.
דרך חברים הגענו לחברה שמתכננת את הטיול ובגדול - אוספים אותך משדה התעופה ומחזירים אותך אליו בסוף הטיול.
אז אכן, אספו אותנו בשדה התעופה ב-12:00 בלילה של ויאטנם.
פוק (פ' רפה, אבל לפעמים מתנהג כמו פ' דגושה...) אסף אותנו יחד עם הנהג החביב בואן החביבה ישר למלון המ-א-ו-ד חביב!

הלכנו לישון שמחים בדירת המלון שלנו, המצויידת במיטות רכות, מקלחות ושירותים נקיים, מטבח מאובזר, סלון רחב ידיים ואפילו מכונת כביסה!

כן, אז לעניין החשמל... הוא הגיע אחרי שבנו את הרחובות והבתים, אז לא נותרה ברירה, אלא לחבר אותו באזיקונים לכל מיני שרידי גזעים הפזורים לאורך הרחוב. תכל'ס - מזלם שאין להם מזג אוויר קיצוני ("קור כלבים" היה שם עם 18 מעלות!!).

ולעניין האופנוענים. יותר זול. יותר מהיר. ודאי יותר בטוח (בעיקר מאז חוקק החוק המחייב את הרוכב לחבוש קסדה, אך אין חובה על הילדים לחבוש אותה!). בלי רמזורים או כל היגיון אמיתי, מדובר בזרם שוטף בלתי פוסק של כלי תחבורה דו-גלגליים שאינם עוצרים לרגע, גם לא בצמתים סואנות, ובכל זאת- לא נתקעים זה בזה! פלאי הויאטנמים!

יש גם ריקשות מהסגנון הישן, אבל לא באמת... זה פשוט דוכן.

ויאטנם היא מדינה קומוניסטית. ממש. האדום שלה עולה ועולה... אבל לא ממש מרגישים את זה עד שלא מתחילים לדבר עם המקומיים (שמדברים אנגלית... את השפה שלהם אין סיכוי שאני אבין!).

אז המקום הראשון בסיור הראשון שעשה לנו פוקי בסייגון - יצאנו לשוק הסיטונאי. למה? שאלה טובה. בעיקר לאור העובדה שאם לא קונים 200 פריטים - הם לא מוכרים לך! אז פוק עשה את עבודתו, ואיפשרו לנו לרכוש כובעים בבודדת.

לא, לא סינרים.
לא, לא מגיני מפשעה.
לא, לא כובעים מוזרים בעיצוב חדשני.
אלה מסכות לפנים. כי הזיהום שם ממש על הפנים. לגמרי. אה, זה גם מונע שיזוף, אחת מהסכנות הגדולות ביותר של אשה ויאטנמית. שהרי, אם היא תשתזף ישר ידעו שהיא אסייתית. אם היא תישאר לבנה, סתם יחשבו שהיא מערבית עם בעיה בהתפתחות...

לא נראה שצריך להסביר.
ובכל זאת...
כפכפי אצבע במזרח הרחוק הם הם ההוכחה שאורטופדים מכלים שנותיהם בהמלצות כזב! לפי איך שהם נראים באסיה, כפכפי אצבע זה הפתרון הנכון ביותר לכף רגלו של האדם, ללא שום תמיכה בקרסול, שקעים לכריות או סוליה אנטומית. שטויות!

ממתקים.
בעיקר פירות שעברו תהליך כזה או אחר עם סוכר. למה לא?

כובעים.
כבר דיברנו על סכנות השיזוף!

עוד תכונה מרתקת בקרב המקומיים - חטיפת תינוקות לבנים לצורך חינוכם מחדש בחמש שניות.
מוציאים לפורת את האצבע מהפה, מסרקים, מלטפים, מחטטים באף, שוב מלטפים, מגרדים בראש (של עצמם), שוב מכניסים אצבעות לפה של הילד וכו' וכו'.
בקיצור - זריקות חיסון אנושיות.
וכמובן, חוויה קולינרית ואנטרופולוגית לילד...

תודה נשים נחמדות וסבים יקרים! תחי ויאטנם!

ואז... לפגודה. לא, לא המסעדה בטבריה. המקדש הבודהיסטי בלב העיר.
חוויה מרתקת של עבודה זרה (או שלא, יש הטוענים שזה סבבה).
קטורות, ספירלות, אנשים מתפללים, הרוחניות בהתגלמותה (או בגלמודיותה)

ספירלות שהן בעצם קטורת. בקצה העליון- פתק עם תפילה או בקשה, וכאשר הספירלה נגמרת להשרף כקטורת ומגיעה לפתק, אז התקבלה התפילה.
הלוואי ולנו היו המחשות כאלה לגבי התקבלות התפילות שלנו! (תפילת עמידה לוקחת הרבה פחות זמן...)

זה למטה, אגב, הו-צ'י-מין בעצמו. בחור, מסתבר. היה מסתובב בכל העולם, והביא איתו לויאטנם את הקידמה: הקומוניזם. כולם אסירי תודה (ואסירי ציון) על כך עד היום, ולכן תמונת דיוקנו המחוטב תופיע בכל סלון ויאטנמי (אל תדמיינו 1+2+3 בסלון הזה...).
אכן בחור כארז.

עצרנו בדרך לקנות סים-כרד לטבלט החדש שאבא קנה לכבוד הנסיעה (מישהו צריך לבדר את הילדודס בנסיעות הארוכות!). תהליך ארוך, ושילמנו כמה מאות אלפים של דונגים (ששווים לכמה עשרות של שקלים). אני עשיר!!

במקביל, הילדים ניסו לתקשר עם אנשי החנות מבחוץ...

והנה עוד אחת, הפעם מהממסד - רוצה שנצלם ועוד מבקשת שנשלח לה בפייסבוק. "בטח" אמרנו, כי כל אחד רוצה קשרים בדרגים הגבוהים של סייגון. אתה אף פעם לא יודע איפה זה יעזור לך...

הגענו לארמון ההכרזה או משהו כזה (הם חזרו על השם איזה מאתיים פעם, אבל אז גילינו שאנחנו גם לא כאלה ספצים באנגלית...!) עיצוב יפה של קירות חיצוניים כמו ענפי הבמבוק. כזה בפטיו שלנו!

ואחד האולמות של הישיבות (שמענו הסברים שלמים על צבע השטיח שמרמז על שדות אורז ומזכיר להם שהם משרתים את העם החקלאי... אבל כמו בכל שלטון קומוניסטי, לא נראה שהם מקפידים לשים לב לצבע השטיח...).

בנות חביבות מתקשרות עם נהרה החביבה.

ואז עשינו "בוק" באולם המרכזי, ממש תחת תמונות הקדוש הו ודגלי השלטון המרנינים - אדום עולה !

ועוד חדר ישיבות ועוד פוחלץ ושטיח.
פשטות וצניעות! זה מה שכל כך יפה בקומוניזם!

אוי, איזה כיף לנוח קצת...

הדשא בחזית ה"ארמון". כאן החבר'ה משחקים כדורגל בין הישיבות, בעיקר בשישי בצהריים. הכי הם מתבאסים כשהכדור עף למזרקה...

זה פוק החמוד, שאימץ אל חיקו את הילדים, ובעיקר את נהרה, שהתמסרה בקלות (אולי קלות רבה מידי?... חינוך הונג קונגי של התקשרות מהירה לזרים... א-ברוך!)

יצאנו לפארק לאכול צהריים.
הילדים מצאו מטאטאי עלים.
הם כמובן התמלאו חדוות עשייה ותרומה לקהילה, ולכן החלו לגרוף עלים סביב. העובדים דווקא לא הפנימו את מעשה הצדקה שהיה כאן, וביקשו מהם להניח למטאטאים מהר...

פורת, כמובן, תרם אף הוא את חלקו - במיון העלים על ידי טעמם ומהירות נפילתם על הקרקע. הוא הגיע להרבה קבוצות משנה ודי ויתר באיזשהו שלב. היו המון סוגים!

טנק אמריקאי מימי המלחמה ההיא... גם מטוס היה שם. הם מאוד גאים במלחמה ההיא.

הכנות לראש השנה הסינית, פרחים לתלייה מעל הרחובות.

ואז הגענו לקתדרלת נוטרדם. זו מצרפת. רק ה-ר-ב-ה יותר קטנה. לא בדקנו בפנים (בכל זאת... ע"ז), אבל מזכרונותיי הפריזאים, זאת של סייגון מרשימה הרבה פחות. וגם היונים בככר, וגם הככר עצמה.
אבל ההשפעה הצרפתית ניכרת בכל מקום, לרבות בגטים שכולם אוכלים ובנייה יפה של קולוניה צרפתית.