יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

JWA Bazzar

 ביום א' לפני שבועיים (27.11) נערך הבזאר המסורתי של ה-JWA ברחבת בית הספר איילנד (Island School)- לא בית ספר יהודי או משהו. מטרת הבזאר - גיוס כספים לטובת גופים בארץ אשר עוזרים לנזקקים/חולים/ילדים (כמו בי"ח שניידר, מוסדות שיקום וכו').
בבזאר מוכרים מגוון מוצרים שנתרמים מחברות שונות. כולם חדשים ובמחירים מאוד אטרקטיביים (למשל- 10 בגדים של פוקס ב50 ש"ח). האווירה טובה, המון ישראלים שצצים מהחורים שלהם בהונג קונג.
השנה בית הספר שלנו היה אחראי על אזור הילדים, והיתה אחלה פעילות וגם אנחנו לקחנו חלק. ורדית היתה באגף היצירה. אביתר היה בדוכן האוכל הכשר בהנהלת חב'ד והגיש לכל משלם פלאפל ונקניקיה בלחמניה.
בתמונה רואים את בנות האגף החופשי במזנון האוכל. אחל'ה חבר'ה!























אחת מפינות היצירה באגף הילדים.


שלומי ודזי, החברים שלנו - מורים בבית הספר היסודי.




















































גני באזור הספא- מקבלת טיפול מניקור כולל כמה שכבות צבע על הציפורניים. עד עכשיו אנחנו מתמודדים עם מראה הקיר המתקלף של ציפורניה הקטנטנות. יפהפה!









יפעת יהודה, מורה בבית הספר שלנו, שהגיעה השנה להונג קונג, משמשת גם כליצנית לעת מצוא. בבזאר מצאנו, ואכן היא היתה אחלה ליצנית! יובל המבולבל- יש לך עוד מה ללמוד!













 יהב באגף הכדורסל, מנסה להתמודד עם אתגר הגובה... ובכן, ללא הצלחה יתרה אבל עם הרבה חיזוקים חיוביים!
























יהב מקבל פרס מדיויד, אחד מתלמידי בית הספר, שהנחה אותו לקלוע את הכדור לפיו של הליצן. יהב אכן הצליח וזכה בכמה דינוזאורים.






 במקביל, גני זוכה לטיפול יופי במראה האישה המוכה. ילדה יצירתית כלשהי עיטרה את עינה (שלא לומר את אישונה) של גני במגוון צבעים, שמהר מאוד הפכו לעיסה אחת של אימה. בכל מקרה, גני מאוד נהנתה (ונקווה שהיא לא תקרא את הבלוג הזה בקרוב...)































גם ניני שלנו ניסתה את כוחה בקליעה לפיו של הליצן. היא כנראה יותר טובה בספא, אבל היתה אחלה רוח ספורטיבית!

















היה גם 'סבא סוכר' שדיאנה לימדה את כולם איך לגלגל. משום מה הוא היה חייב לבוא עם צבע... כן, איבדנו כמה ערכים בדרך...






















כמה תמונות כלליות...
וחוצמיזה, גני מתנסה בהשפרצת צבע על קיר. בעוד שנים, כשתהיה אומנית גרפיטי ידועה ותעשה את מגדל שלום, תדעו איפה זה התחיל!













בתום הרכיבה על המכוניות והאכילה הנהנתנית, גם נהרוליק התפנתה לקצת יצירה. ולפתע פתאום, כאילו היא לא רק בת שנתיים וחצי, הילדה התחילה להשחיל חרוזים כמו ילדה בחטיבה. הכינה שרשרת מרשימה ביותר, בסבלנות ובמוטוריקה עדינה שמילאה את האבא המרפא בעיסוק שלה בגאווה ובנחת.















































 נשיקות וחיבוקים וגעגועים מכולנו.
להתראות!


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה