יש משהו בבמבוק שתמיד יהיה מרשים. גם אם התמונה לא משהו, הנוף של העץ הזה כל כך יפה!
התחלנו לשחק תופסת. גני ויהב לימדו אותנו כל מיני סוגי תופסת: תופסת שירותים היתה החביבה עליהם- אם נתפסת עליך לשבת על הקרקע ולהרים יד כמו ידית של ניאגרה. כדי להציל אותך, יש לשבת עליך (כמעשה השירותים), ו"להוריד את המים" = את היד שלך. מאוד נחמד, אבל קצת מסוכן כשאבא מנסה "להציל" את ילדיו...
גם אמא השתתפה, אבל בשלב מסויים כבר היה לה "כבד" מידי..
צמח יפה, נראה מהמשפחה של הבוגינוויליה, אבל לא ממש... תפרחות ארוכות ארוכות של פרחים אדומים יפים
"פרצופיניו" כמו שסבתא ציפורה אומרת...
עצי דקל קטנים מאוד שבמבט מקרוב, הגזעים שלהם נראים כמו של עץ תמר מיניאטורי. הם מאוד קשים, אבל קל לנער את העץ כולו (ובטח גם לעקור, אבל לא הרחקנו עם הניסויים שלנו עד כדי כך)
סתם גדר מעוטרת חזזית ירוקה
אהבתי את המשחק של אור/צל ירוק/שחור
ענבים ופומלה. בהונג קונג אין עונות... הכל בא ביחד!
האחים הגדולים לבית דור שיחקו להנאתם. יהב מצא שבלול וב"טעות" היכה בו עם מקל, מה שגרם לפירוק מוחלט וכאוס מוסרי לא קטן. הפתרון היה פשוט- נכין לו קבר!
הילדים כיסוי באדמה, עיטרו בפרחים, והקבר היה ליצירת מופת של ממש. כמאמר המשורר: "באמנות, כמו באומנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה!"
ובדרך חזור עברנו בטראם הישנה, הרכבת שהיתה עולה לפיק בעבר. היום זהו מרכז התיירות עם מפות וכו'. הילדים אוהבים לעבור שם, ומכיוון שהיה תור אינסופי בטראם האמיתי בדרך הביתה, עצרנו שם ל"כאילו"...
שקיעה בהונג קונג.
ברקע רואים את האי "למה" (ראו "למה? ככה!").
להתראות עד הפעם הבאה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה