בלי טיסות (שבוע 36)
קל, מהיר ואלגנטי (שבוע 36)
אפשרויות מילוט מהירות חזרה לציוויליזציה (כן... ניחשתם נכון- שבוע 36).
אז בחרנו את גואנג'ו (Guangzhou). שם יש מוקד תיירות מרשים, הנקרא Chime Long (בעברית- חיים לאנג). בית מלון 5 כוכבים, שנמצא במרכז של קומפלקס ענק עם גן חיות וספארי, קרקס ופארק שעשועים, חוות תנינים ופארק מים והמון סינים.
החופש בבית הספר התחיל כבר ביום א' האחרון, אך לרוב האנשים זה עדיין זמן עבודה. לכן, הרווחנו תקופה ללא הרבה תיירים ובלי עומס. אחלה דיל!יצאנו ל-3 ימים (2 לילות), בחברת שתי משפחות חברים-
משפחת ישי, דזי ושלומי ובתם טליה- זוג מורים בבית הספר היסודי, ואריאל ושתי בנותיו- רוני ונגה, שהשאירו מאחור אמא ואח.
נסענו במונית (פרוייקט בפני עצמו- לתפוס מונית בשעת העומס של הבוקר.. כמעט פספסנו את ההמשך) למעבורת לסין, שיוצאת מהצד של קאולון (יעני, מעבר לים), בתחנת Tsim Sha Tsui (צים-שה-צואי). המתנו יפה ובשקט (או שלא) למעבורת וזו הגיעה בזמן.
שייט של שעתיים (שעה יותר ממה שחשבנו, מה שגרם לכולנו להיות קצת פחות סבלניים ועם פחות פתרונות תעסוקה לילדים)
בשלטים ניתן לראות את זמני היציאה של המעבורת ל Lian Hua Shan, שזה בעצם לאן שהיינו צריכים...
יושבים במעבורת.
רואים בטלויזיה של המעבורת פספוסים מפגרים מאמריקה, מריחים ניחוחות של "לא עלינו" מהמזנון של המעבורת, ומנסים להרגיע ילדים בלי מחלת ים (שמשום מה היתה נראית כאופציה לא רעה...)
נופי הונג קונג מן הים. בנייני ענק וים כחול.
ומי זו בת-הים הקטנה, המציצה לה מבין יושבי המעבורת?
וכעבור שעתיים...הגענו אל חוף מבטחים (לא לפני שחשבנו שצריך לרדת בתחנה הראשונה, ואיש לא ממש הבין אותנו.. ומזל שבסוף הם כן הבינו ונשארנו לתחנה הנכונה...)
הגענו, קמנו, אספנו את הציוד והתגלגלנו אל המזח.עברנו בדיקת דרכונים. דווקא בסדר.
ומייד עלינו על אוטובוס חינם למלון. מרחק של עוד חצי שעה נסיעה.
ובמלון קיבלו את פנינו בל-בויז בחולצות מנומרות (יעני ברוכים הבאים לספארי או למלון עם טעם רע...) ואווירת הכריסטמס (להלן: איכסמס) שורה בכל מקום. ממש קירוב לבבות (או כילוב רבבות).
המלון מאוד יפה, חדרים מצויינים וברמה. היו כמה דפקטים כמובן (מים חמים שמתחלפים תדירות לרותחים וקפואים או זה שאין חימום בחדר, אז הביאו לנו רדיאטור... כאילו מה נסגר אנשים?)
נהרה היתה חייבת לנסות את הסולם של המיטה ולפתח עצמאות בניידות. ובכן, היא הצליחה, ואפילו לא היו מכות יבשות. שכוייח!
לאחר התאקלמות קצרה בחדרים, יצאנו לשוטטות ברחבי המלון, במטרה לרחוץ ולפוש מעט בבריכה המחוממת.
אך אויה, גילינו לעצבנותנו- כי על כניסה לבריכה יש לשלם 150 יואן (כסף סיני) לאדם לכניסה. מה שכמובן לא מצויין בשום מקום בטרם הגיעך למלון. וכך, מפוחי נפש, המשכנו להסתובב במלון יבשים ועצבניים. אבל זה עבר מהר. כי ראינו את הפנתרים הלבנים!
הפנתרים הלבנים מסתובבים להם בין קירות זכוכית המקיפים אותם ומעברם יושבים סועדי המלון ובוהים. אנחנו לא סועדים (כי זה איכסה ביכסה לא כשר!), אז צפינו בהם מקומה אחת למעלה.
בדיוק בזמן שהם ישנו (פגה השפעת סם המרץ היומי). ובכל זאת- מרשימים.
וישנים... מאוד...
בערב, יצאנו לקרקס, לחזות בפלא המדובר. שדרגנו את כרטיסינו לVIP, כדי לגלות שמסביבנו יש המון ספסלים ריקים...
בדרך הספקנו ליהנות מאווירת החג (חג האורות, לא?)
מה, כאילו לא בסבבה ש'כם לרכב רגיל? דווקא בא לכם עם הראש מתחת ורגל באוויר?! לא ברור...
ואז התחיל קטע משוגע של אקרובטיקה על מן גלגל ענק שמגלגלת אותו אישה באמצע. בכל אחד מהעיגולים ניצב לוליין ומה שהם עשו זה היה פשוט מטורף- קפצו מחוץ לעיגולים, עליהם, מתחתם, סלטות, חבלים וכו' וכו'.
היתרון אצל הסינים- שאין להם שום חוקים בעד בע"ח (או בני אדם).. ככה שלצערנו ראינו חיות מבצעות פעלולים שלא באו להם באופן טבעי... דובים רוכבים על אופניים ומנגנים על תופים, שימפנזה מחלק מתנות, סוסים בתרגילי סדר (לא היו מביישים מפקד בני עקיבא!), פילים שעומדים על רגליים אחוריות וכו' וכו'.
על החלק הזה היינו מוותרים, ת'אמת, ובכל זאת... היה מרשים...
בסוף היתה חבורה של פינגווינים אנושיים שהפציצו באקרובטיקה של קפיצות, מקפצות, סלטות וכו'.
ובסוף...כמו בכל קרקס- 'התותח'. הליצן המפורסם הנורה מתוך תותח ענק הישר אל הטרמפולינה.
אחחחח.... חוויית ילדות מחודשת! היה כיף!
בבוקרו של היום השני שמנו פעמינו אל עבר גן החיות והספארי.יום שלם, עמוס בחיות וחוויות. שוב, הסינים, שאין להם אלקים, יעשו הכל כדי שהקהל יהיה מרוצה, ולכן החיות תמיד פעילות ומשתפות פעולה (יענו- סמי מרץ?)
נוסעים באוטובוס אל גן החיות.
מעניין אם השקנאי הזה היה פעם בעמק החולה. הוא בטח היה מרוצה הרבה יותר!ראיתם פעם צב סיני? לי נראה שהוא ממש קיבל את העיניים של החבר'ה מסביב...
כלבי ים מציצים מהמים.
היפו והיפופוצ'יק ישנו להם בנחת. במקביל, נהרה הקשיבה להיפופוצ'יק הקטן שלה מתלהב גם הוא מהמראות...
באמצע עלו הילדים על מתקנים נחמדים שחיכו רק להם להפוגה קלה.
בכלל, תופעת המתקנים שחיכו רק לנו היתה מדהימה. גם ביום למחרת, בלונה-פארק כל המתקנים חיכו רק לנו שנפעיל אותם... הרגשנו מה זה חשובים!
זו לא פרה וגם לא עגל, אבל גם לא נראה כמו חזיר מוכר... ובכל זאת- חזירים ננסיים (חזירות, ליתר דיוק). חיה נחמדה. יש לשקול גידול שלה כחיית מחמד...
אז מה ההבדל בין פיל לסיני? שסיני אפשר להפיל אבל פיל אי אפשר לסנן... קיצר, הבחור המגודל בסך הכל מילא הוראות, והן- השפרץ על הקהל. הם מתים על זה! ואכן, הסינים מתים על כל סוג של יחס, אפילו אם הוא מרטיב אותם והורס להם את כל המצלמות.
הפנדה שאתם רואים לא הגיע לשם בטעות, וזו גם לא תוצאה של טורנדו פתאומי. הבחור פשוט נח. טוב, מי אמר שלנוח זה רק על הספה...?
וזה אלי לוזון, הטיגריס הלבן, בתקופת אימונים ראשונית. הוא גור, עיניים כחולות ומבט כובש, שמשחק בכדור (שכבר מזמן לא מנופח, עם שיניים כמו שלו...)
אחרי הפנדות ואלי, עצרנו לא. צהריים קלה ומשביעה
ומי לא רוצה צילום משותף עם פנדה סטודנטית? כולם!
הידעת? ישנה חיה הנקראת 'פנדה אדומה', והיא לא דומה לפנדה וגם לא ממש אדומה. אבל ככה קוראים לה, ויש הטוענים שהם קרובי משפחה.
חיות מתוקות לגמרי, שנראות כמו חתול דובי...
עברנו את שלב הציפורים הססגוניות שעמדו שם בלי לעוף ובלי שום כלוב (מחוברות לבטון?)זו קואלה לומפור (אבל כולם קוראים לה 'קואלה'). ידועה בתפקודה הנמוך ובאכילת עלי אקליפטוס.
הסינים חושבים שמספיק לתקוע גזעי עצים מתים ברצפת בטון ולזרוק כמה עלי אקליפטוס. לא מלבב במיוחד, אבל לפחות רואים אותן טוב ככה...
השלב הבא בגן החיות היה אחת האטרקציות המרגשות ביותר: האכלת ג'ירפות. אתם קולטים? קנינו ענף עם עלים ב-15 יואן (8 ש"ח), והאכלנו ג'ירפות בגובה 4 מטר שהגיעו עד לראש שלנו. כך הזדמן לנו לראות את הלשון הארוכה ביותר בעולם של בעל חיים - 40 ס"מ לשון! ועוד כחולה...
אחחח.... שפתיים יישקו!
יהב "אוחז בענף השקד" מנסה לשכנע ג'ירף לגמור את הכל ולא להשאיר אף עלה על הענף! ג'ירפה טובה משאירה ענף ריק!
י - ינ - ינש - ינשו - ינשוף מעוך!
כן... לא ממש כיף להיות ינשוף בכלוב זכוכית קטן וחשוך.
יצאנו לדרך ברכבת הספארי. הסברים בלתי פוסקים בסינית וחיות חביבות שמחכות לנו בסיבוב עם המאלפים החבויים שלהן, כדי להשפריץ מים בדיוק כשאנחנו עוברים או לעמוד על רגליים אחוריות. כמה אותנטי!!
רק עכשיו, עם עצם ובשר!
גם אתם מרגישים ככה?!
יום שלישי בערב- הדלקת נרות בחדר במלון. עושים הכל כדי לא לעורר את גלאי העשן... אחר כך יסתבר ששאר דיירי המלון מעשנים בחדרים, ככה שגלאי העשן האלה הם פיקציה.
לגני מתנדנדת שן קדמית עליונה. אנחנו במעקב אחר ההתפתחויות...יום שלישי ואחרון - הולכים ללונה-פארק.
המקום ריק עד כדי כך שמחכים לנו עם המתקנים. אנחנו קובעים את הקצב וזה פשוט אדיר!
המתנה בלובי המלון לפני היציאה לדרך
כל המלון מקושט באווירת חג המולד (האיכסמס), והילדים לומדים קצת על (חוסר) תרבות אחרת.
"למי המתנות?" "מה יש בהן?" וכו'...
טליה ונהרה בשילוב ידיים
אבא עשה פעמיים רצוף במכוניות המתנגשות - פעם עם נהרה ופעם עם יהב. יהב נהג עם כשרון טבעי!
וגם יהב לא טומן ידו בספלון
אבא המסכן היה צריך להתלוות לגני ויהב בכל מתקן, ובעיקר לנהרה שתמיד שכנענו את המפעילים שהיא בגובה 1.10 מ'... מינימום ברוב המתקנים.
באחד המתקנים היו אפניים מיוחדים, הנוסעים על גבי מסילה שעושה "סיבוב" בפארק (סתם מעל איזו גינה), באמצעות דיווש אינטנסיבי של סחבק (טוב, הילד לא מגיע לפדלים, מה לעשות).
המאמץ לא היה משתלם, אבל אם יהב עולה אז גם גני צריכה... וכך היה... סחבק הזיע שוב!
בשעטו"מ הגענו ל"ארץ הילדים", שם הכל מותאם לקטנטנים שלנו.
שם השאירו כל האבות את האמהות עם הזאטוטים, ורצו להרפתקאות (כמו רכבת הרים מטורפת. פרטים בהמשך).
במסגרת המרוץ אל ההרפתקאות של האבות, הצליחו לשכנע את אבא אביתר להצטרף לרכבת ההרים המשוגעת. מכיוון שהוא לא בגיל ולא בקטע, היה חשש ממשי לאירוע לבבי.
רוב המסלול עבר עליו בתפילות ועיניים עצומות (לחיזוק הכוונה), וצעקות שבר בסגנון "יש לי שלושה ילדים!!!"שבח לבורא עולם, הפעם רמת הבטיחות הסינית לא הכזיבה... ואבא חזר הביתה בשלום.
ואיך אפשר בלי עץ אשוח מפחיות קולה לסיום... אחרי הכל- זה הם שהתחילו עם צבעי האדום-לבן לאיכסמס, ומאז כל העולם משכפל את זה...
חג חנוכה שמח לכ-ו-ל-ם-!
