פורים עבר.
התחפושות כובסו.
הילדים חזרו לשגרתם. וכך גם הוריהם.
אך את הזכרונות הנעימים התפנינו להעלות על לוח הבלוג רק עתה.
סדרת האירועים סביב פורים החלה כבר ביום ה', תענית אסתר...
בגן של נהרה היתה חגיגת פורים, ורבים מההורים הגיעו.
אמא ורדית קבלה אישור מיוחד להעדר מבית הספר בשעה הראשונה, על מנת להשתתף במסיבה של נהרה.
כל הילדים הגיעו מחופשים, וכפי שניתן לראות, רוליק התחפשה לפיה. היא גם יודעת להגיד את זה נורא יפה!
נהרה הקפידה להצטלם עם חבריה לכתה, אותם היא מאוד אוהבת.
עדן, נעם, דניאל, תיאו, עקיבא וכו'
וביום למחרת, ביום שישי, נערכה המסיבה בגן של יהב ובכתה של גני.
אמא, שלא עובדת ביום ו', הצטרפה למסיבה של יהב.
המסיבה היתה בסימן חיות הג'ונגל, והילדים נדרשו להופיע בתחפושת של חיה כלשהי. יהב, שדווקא קנה לעצמו חליפת ספרדיימן (כן, כך הוא מבטא את שמו של "איש העכביש"), נאלץ לרכוש (במימון הוריו) חליפה נוספת, הפעם של אריה.
אשרי המרבה בתחפושות!
המסיבה היתה חביבה ביותר. הילדים הכינו עוגיות עם המון צבעים עליהן, רקדו ושרו, ובעיקר הפעילו את האמהות והאבות שהגיעו.
*הערה חשובה: בהונג קונג הורים לא עובדים. זאת אומרת, הם עובדים, אבל לא האמהות. וגם האבות הם אדונים לזמן שלהם, כך שבעצם, ניתן להזעיק את ההורים לכל פעילות בכל זמן. הם אשכרה יגיעו. כולם, למעט המורים. דהיינו- אנחנו... אבל אין תיסכולים. צריך להכין את הילדים למסגרות החינוך בארץ. שם ההורים לא מופיעים עם הילדים לבית הספר כל שני וחמישי... שוב, אלא אם כן הם מורים...בתמונה ניתן לראות את יהב-אריה-לייב עומד בפתח בית הכנסת המרכזי "אוהל לאה", אשר נמצא באותו מתחם עם הגנים.
מסתבר שלהיות אריה זה די מדבק, ככה שניתן לראות ילדים נוספים שמחקים את יהב-אריה-לייב....
בתמונה הזו יהב עמל על צביעת העוגיה שלו. כן, כן... הוא גם אכל את זה בסוף, לקול אנחותיה של אמו...
במסגרת ההפעלות, הכינו הילדים זברה משקית נייר, עליה הדביקו פסים, עיניים וכו'.
למעט העובדה שפרצוף הזברה נראה דומה בדיוק לפרצוף של פרה, היצירה היתה מאוד מוצלחת, ויהב עשה אותה לגמרי לבדו!!
במקרה, בשבוע של פורים, יהב זכה לקבל את מולי, הכלבה הפרוותית (הלא-אמיתית) אל ביתו.
מדובר בתכנית לעידוד אנושיות בקרב ילדי הגן. מולי, היא הכלבה של הגן (אני יודע שזה נשמע לא טוב, אבל היא באמת הכלבה של הגן!), ובכל שבוע אחד הילדים זוכה לשהות במחיצתה. במסגרת זאת, עליו להצטלם יחד איתה בכל מיני סיטואציות בחיי היומיום, ולבסוף להכין מספר דפים עם התמונות ועם סיפורים אודותן.
ההורים לא עובדים, זוכרים?...
אשרינו שזכינו לארח את מולי הכלבה בשבוע של פורים, כך שהיא נהנתה יחד איתנו בהכנת משלוחי המנות, במסיבות השונות ובקריאת המגילה.
כאן ניתן לראות את יהב השף מכין עם אמא (ומולי) עוגה לשבת. כובע השף הוכן יחד עם יהב במסגרת הלימודים אודות מקצועות שונים. יהב נחשף לכל כך הרבה מידע במסגרת הגן, שיש לי תחושה שבתיכון הוא כבר ממש ישתעמם...
ובמוצ"ש, בדיוק על פי התכניות, נלחצנו, התחפשנו, התאפרנו, איחרנו, כולם איחרו, אז לא איחרנו, והגענו בגשם לקריאת המגילה.
אנחנו יודעים שהשנה לא היה גשם בפורים בארץ. זה בגלל שהוא היה אצלנו. וזה ממש לא טוב! לא כי נרטבנו (יש הגנות נגד גשם), אלא כי זו לא ארץ ישראל, ואין שום עניין לגשם כאן! זה פשוט מיותר...
בקיצור, בית הכנסת היה גדוש באנשים, נשים וטף שכולם היו מחופשים במיטב התחפושות. פשוט מדהים לראות את המבוגרים והרציניים ביותר, עטויים תחפושות מטורפות ומגוחכות (או שלא).כפי שאמרה לי מישהי "משלנו"- שהיו יותר נשים עם פיאות וכיסוי ראש בבית הכנסת מבכל יום אחר...
ושוב... יהב יושב עם מולי הכלבה (שהיא גם די קרציה בשלב הזה). מסובב את הרעשן שלו, שסבתא חיה שלחה לו מהארץ!
בתמונה הזו ניתן לראות עד כמה התחפושת של האריה היא צינית! בעצם זו תחפושת של אריה שבולע ילד, והראש שלו עוד מציץ בקושי מבין מלתעותיו! תודו שככה זה נראה!
ומימין ניתן לראות את הפיה גני, בניסיון כושל לחייך בטבעיות. לא ברור מה עבר לה בראש. אולי התלבטויות לגבי מסיבת הפיות מחר, עם לילי הפיה המעצבנת, שמגיעה אלינו בצורת ספר כל שבוע שני...
ומשמאל, הפיה והאריה יושבים על רצפת בית הכנסת, ומריעים בכל פעם שנשמע כאילו בעל הקורא אמר "המן". בעל הקורא, אורח מאוסטרליה, המכונה "וועלוועל" אמור היה להיות ליצן חרדי מצחיק, אבל הוא גם נתפש כבעל קורא לעת מצוא. מכיוון שהוא קרא בהגייה אשכנזיס כבדה וגם דילג על מילה פה ושם, לא בטוח שיצאנו ידי חובה השנה... (אפילו ששמענו אותו פעם שניה בשקט, בלי ילדים, רק הוא ועוד 10 אנשים... עדיין לא הבנו חצי מהנאמר).
הקלטה של הרעש במסגרת מחיית המן.
אחת מהפעמים הראשונות. כולם עוד נלהבים...
לא לעולם חוסן!
הרב התלבש כאסיר (גם הרבצען), והניף שלטים עם stop ו-Go, כדי להבהיר מתי ניתן להרעיש. די מהר הוא הבין שני דברים:
א. אין לו מושג מתי וועלווילע אומר "המן"
ב. הילדים מיצו. הוא היה צריך לעשות רעש בעצמו...
אתם בוודאי מאוד סקרנים לדעת למה אבא ואמא התחפשו. מה אתם חושבים?
יש בהונג קונג סימטה שהיא בעצם שוק של תחפושות. מה שאתם רוצים, לאיזה גיל ולאיזה אירוע שתבחרו.
פאה, כובע, מסיכה לבנה וגלימה או חצאית.
היינו "ממש מגניבים". עלק. האמת שחיפשנו משהו שאפשר לשים עלינו בבית הספר, בלי להרגיש מושפלים כל הדרך מהבית לבית הספר...וזה ענה על כל הדרישות.אמא ורדית היתה ורודה (בתמונות כאן בתלבושת חלקית). אבא לא הצטלם, כי הוא תמיד תופס ת'מצלמה...
בתום קריאת המגילה, נערכה מסיבה לכל חברי הקהילה באולם ליד בית הכנסת. אוכל מטורף, ליצן מטורף ואחלה אווירה.
הילדים עסקו בלעיסה מתמשכת של נקניקיות וצ'יפס.
ועושה רושם שהאנשים נהנו מאוד מהאווירה.
בבוקר שוב התארגנו, ועשינו בוק.
משם התחלנו במסע של חלוקת משלוחי מנות, מפגש אצל חברים ואז קפיצה לחב"ד. טעימה קלה, מזל טוב לרב ולרבנית ליום נישואיהם ה-25 (וקוראים להם מרדכי וגולדי-אסתר, מצחיק לא?).
ומשם המשכנו לקאולון, איפה שיש מסעדה ובית כנסת של משפחת מעודד. רב ישראלי תימני ומשפחתו, אשר מחזיקים מסעדה מפוארת לאנשי עסקים ובית כנסת.הם פותחים את המסעדה ומזמינים אנשים רבים להשתתף בשמחת הפורים.
היתה אחלה אווירה. מוזיקה רועשת ואוכל מ-ע-ו-ל-ה-!בתמונה למטה ניתן לראות את נהרוליק על אדן החלון אצל משפחת רזון, שם ביקרנו בטרם קפצנו לחב''ד. היא ממש עשתה חיוך למצלמה, והיתה כזאת מתוקה! לאכול אותה!!
כל הנוכחים במעבורת כל כך התלהבו מהילדים הצבעוניים שלנו, שהרגשנו ממש חשובים. ממש "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"!
במסיבה אצל מעודד, שכרו לילדים בדרנית סינית, שתבדר אותם בשולחן שלהם. עיקר הכיף שלהם היה שהיא ציירה עליהם דברים מהמהמהמים על הידיים. גני התרגשה ביותר. גני ויהב עסקו בעיקר בלעיסה...
וכמו בחיים, לכל דבר טוב יש סוף!
הגענו הביתה עייפים ומרוצים.
אמנם, החוסר של החברים, האווירה והמשפחה בפורים היה רב ומורגש בכל רגע, אך החג עבר חיובי ושמח מעבר למצופה!
ואוטוטו פסח... ואז... כבר באים!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה