כן... זמן רב לא עדכנו... מה נעשה? העבודה לוחצת, הילדים מבקשים עוף לשבת, מסעות מתישים וישיבות תכופות... כל אלה מונעים מאיתנו את מלאכת העדכון המפרכת.אז עכשיו, בתום ההצטדקויות (חוסר דיוק רגעי, סליחה ימימה), נספר לכם לפחות על שבוע אחד כייפי כייפי שזכינו לו עם הדודים המהמהמהמים המכונים שמרל'ה, או בצורה פחות דביקה- שמר ושרהל'ה.
באמת! באו לבקר אותנו מהארץ, חיבור של שני עולמות שנדמה כאילו אלפי מילין מפרידים ביניהם (אה, רגע, באמת אלפי מילין מפרידים ביניהם!). ככה בשבוע החופש של ראש השנה הסינית ("שנת ארנב שמחה!", "תודה על היין, באמת לא הייתם צריכים!"), הצטרף אלינו הזוג הצעיר, ועשה איתנו כיף חיים יומיומי. ומה-זה נהנינו! שחבל"ז!
דבר ראשון לקחנו אותם לסיבוב בשווקים שמתחת לבית. שיראו עולם. הריחות, הצבעים, הקולות, הירידה התלולה, העייפות - כל אלה הובילו אותנו ברחובות השוק מביתנו ועד מרכז העיר.הזוג, הסובל מיעפת (jet-lag) או סתם מחוסר שינה, פרש לחדרו לשנ"צ, שבסופה עלינו ביחד ל-peak, אותה פסגה נישאה ממנה רואים את כל הונג קונג.
היה קריר והחשיך במהלך הטיול, אבל בכל זאת חוויה..
עשינו את דרכנו במונית הביתה, ו...ארוחת ערב ראשונה יחד בהונג קונג... 
ביום למחרת ניצלנו את חגיגות השנה הסינית, ויצאנו לפארק ויקטוריה לחזות ביפי הפרחים הנמכרים במיליונים בככר הרחבה. אלפי אנשים באים לקנות פרחים, עצים, פירות מוזרים לכבוד השנה הסינית. המחזה היה מפעים, וניצלנו את מזג האוויר הנעים והחמים להסתובבות בפארק הענק הצמוד לכיכר. 
למטה ניתן לראות עיצוב בענפי במבוק קטנים ובפירות צהובים שנראים כמו אגס-אפרסמון, שלא ממש הבנו מהם, אבל בהחלט היו מרשימים...
פרחים שזיהינו- סחלבים, דליות, סייפנים והמון המון נרקיסים שבדיוק הגיע זמן הפריחה שלהם... ואפילו רקפות!
וגם פרח אחת מתוקה שקוראים לה נהרה, והיא מאוד אהבה את המראות, והכי שמחה שקנינו לה ולאחיה בלוני הליום... הם עדיין מסתובבים בבית...
בהמשך, נפרדנו, ושמר ושרהל'ה יצאו למסע קניות (ראשון מבין רבים), לאיתור ציוד טיולים נדרש (מעילים, נעליים וכו'). יש לציין כי בתום מסעות מפרכים ואכזבות על יוקר המחירים (הבטיחו שזה יהיה יותר זול מבארץ!!), בסוף נמצא הציוד הנדרש. אפילו במחיר טוב.
ביום השלישי, יצאנו כולנו אל האי לאמה, שכבר קראתם עליו בבלוג הזה. הפעם החלטנו להיות מובילים ולא מובלים, וכך מצאנו עצמנו ביום נפלא של שמש ורוח קלה, מטיילים על אחד האיים החמודים שמקיפים את הונג קונג.
ויש לנו כבר מנשא נורמאלי (יד שניה, אבל ממש שווה!), אז היה לנו כיף ללכת בלי עגלה בעליות ובמורדות. יתכן שגם נהרה נהנתה קצת, אבל לא באופן תמידי... הגענו לחוף,
שוב לא חשבנו על בגדי ים, והילדים לא התעכבו לרגע, פשטו הכל וקפצצו להם במים הקרירררים
בתום טיפוס מפרך אל ראש הפסגה.
ברור שמצאנו שופל קטן. וברור שהם עלו עליו ושלקחנו תמונות. מתבקש, לא?
ירדנו מההר, הגענו לצד השני, אל החוף והנמל. עצרנו במקום שקט, ריק ונעים על המים לארוחת צהריים של קופסאות שימורים. סוף סוף קבלנו פותחן ישראלי פשוט ונוח... אז התפרענו...
בדרך חזרה הביתה היה כיף. המעבורת שטה לה בנחת ואנחנו צילמנו בלי סוף...
יום למחרת (יום ה', אם זכרוננו אינו מטענו) החלטנו לאתגר את הדודים בביקור חווייתי בפארק השעשועים המפורסם בהונג קונג "אושן פארק" (ocean park). אמנם הדודים הצעירים מצאו את המקום קצת מאתגר מידי. בהמשך נראה כי הם נרגעו (נדרשו מספר מתקנים קשים לעיכול, ואז השתחררה להם המועקה).
הפארק מחולק לשני חלקים, שביניהם מחבר רכבל ארוך וגבוה (כ-10-15 דקות נסיעה לכל צד), ממנו ניתן לראות את הפארק מלמעלה ולהתרשם מהבניה המאסיבית של מתקנים נוספים.
המתקן הראשון עליו עלינו היה מרפסת ענקית מסתובבת על עמוד בגובה של כמה עשרות מטרים (לא ספרנו, אבל זה חתיכת גובה), עיגול מסתובב שמאפשר תצפית יפהפיה על כל האזור.
ואז, כדי להגיע ל'אקסטרים' (אבל לא יותר מידי), ורדית ואביתר עלו עם שמר על רכבת הכורים הנחמדה. הם לא ידעו שמעבר לשדה הראייה, במקום נסתר, נמצא ההמשך המפחיד, המבחיל והמסוכן ביותר של הרכבת... הם גילו זאת לאחר שכבר יצאו לדרך ולא היתה שום דרך חזרה... הפחד היה גדול. בעיקר הבחילה. אבל לפחות "עשינו זאת"...
רכיבה על כלבי ים?? לא! אל תדאגו. סתם רכיבה טיפולית על פסל...
ובשביל כל הילדים שלא עומדים בגובה המינימאלי להשתתפות ברוב המתקנים (שגם ככה לא עשו להם חשק..), יש גם כמה מתקנים חמודים לילדים, שההורים נאלצים לסבול איתם, עם פרצוף "נהנה". הנה אמא עם שני ילדיה מקפצים על ה'צפרדע', מאתגרים את הקיבה ואת יהב שפחד פחד מוות... אבל בסוף הוא חייך!
בדרך חזרה מהחלק העליון לחלק התחתון של הפארק, ברכבל, גני הצטרפה לשמרל'ה והם היו לבד בקרון. זה הוביל אותה ל"בוק" הראשון. "גני נצפתה מחייכת בעודה יושבת עם שמריקו ושרהל'ה בקרון השקוף של הפארק" (ציטוט ממקומון בית שאן/עפולה).ענקית, אה? התמונה הזאת עושה אותה מתבגרת ממש...
גם נהרה רצתה איזה מתקן לעצמה, אז שמר ואביתר לקחו אותה לקרוסלה עם הסוסים, והיא היתה מאושרת עד הגג.התמונה היא לא הוכחה לכלום. תאמינו לנו שהיא חייכה!
אל תשאלו אותנו מה ההגיון במשחק הזה, אבל הרעיון הוא להשפריץ עם סילון מים על כל מיני יצורים שלא קורה להם כלום. אין תוצאה. רק נהנים לפגוע במשהו (כנראה רוב משחקי המחשב היום הם כאלה, לא?)
ואז הגיע יום שישי. התייעצנו והחלטנו לצאת לטיול נחמד, קצר וקל בשמורת הטבע "טאי טאם". היתה אי הבנה, ומצאנו את עצמנו בחתיכת מסע ג'בלאות, עליה מטורפת, ילדים צורחים, מבוגרים עצבניים, לחץ שבת ואתגר גדול לכל ההישגים המרשימים של ימימה ב"תיחום", "דיוק" וכו'. היתה בהחלט "הכרת האין לזמנו" (אין כוח, אין עצבים, אין זמן, אין מושג לאן הולכים וכו').
מה זאת אומרת "אז איך אתם מחייכים בתמונות?"... שני הסברים- האחד - מה לא עושים בשביל תמונה טובה. השני- זה היה לפני שהבנו שהתברברנו...
במוצ"ש עשינו מסיבת ריקודים פראית, עם רמזים לפורים, באווירת "אליהו הנביא" וכו'. מפאת צניעות האנשים (בעיקר הנשים), אין הרבה תמונות. אבל יהב שוב התחפש לאריה...
כל התמונות נלקחו מגג הבניין שלנו. הזכויות שמורות..
אין לנו זמן לכתוב עוד, כרגע, אז פשוט תסתכלו על התמונות היפות מפארק הונג-קונג. כל הציפורים מסתובבות חופשי בתוך בית רשת ע-נ-ק-י, שהאנשים מסתובבים בתוכו גם, על גשר עץ גבוה. ממש חוויה!
...כמו שניתן לראות, פינות האכלה פזורות בכל האזור..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה