כן. החגים לא פוסחים גם עלינו, ברוך ה'. אך מה לעשות, הסינים לא חשבו על 'מרפסת סוכה' כשתכננו את הדירות במטרופולין הענק הזה. מה גם, שמרפסת היא בכלל לוקסוס כאן, אז בלי גג זו כבר ממש הגזמה. אי לכך ובהתאם לזאת, כמעט ולא תמצאו סוכות בבתים פרטיים. באזור שלנו ישנן 3-4 משפחות שזכו לבנות סוכה צמודה לביתן, וכל השאר מכתתים רגליהם אל סוכת חב"ד, סוכת ה-JCC (מרכז הקהילה היהודית) או אל סוכותיהן של אלו שזכו...
אבל אנחנו לא אמרנו נואש, והכרזנו כי הבאים הטריים ידאגו לסוכה צמודה לביתם (שאין לו מרפסת, אפילו ש"כל בית צריך מרפסת"). אז התקבצנו כל הדיירים היהודיים של הבניין (יואל קליימן ועבדכם) והגשנו בקשה לועד הבניין (הנהלה חיצונית, שלא תחשבו שיש כאן "ועד בית"), על מנת שיאפשרו לנו להקים סוכת דוד הנופלת בחצר הבניין, בין הכניסה לבריכה למגרש המשחקים. מקום נחבא אל הכלים, שלא יעורר נהמות סיניות משום כיוון. טוב... לא ממש חשבנו שנקבל תשובה חיובית. הרי "סוכה" לא מופיעה להם בספר החוקים של הבניין, ולכן לא ניתן אפילו לשקול זאת (ולכל הסוברים שהסינים הם אחד מהשבטים האבודים, הרי לכם הוכחה שזה לא כך!!).
גם הפעם לא הרמנו ידיים. בליל סופה וסערה, עליתי לגג הבניין (קומה 29), וגיליתי שהגג כולו מחולק לחצרות מגודרות. שאלנו את השומרים למי שייכות החצרות, והתוודענו לעובדה כי לכל דייר בקומה העליונה ישנה פיסת גג שלו (ועל זה נאמר: "הרצחת וגם ירשת?!").
יואל כתב מכתב, אני צירפתי תמונה של סוכה, ושמנו בתיבות הדואר של כל דיירי קומה 28 (8 משפחות בקומה!!).יום למחרת כבר קבלנו תשובה חיובית מבחור נחמד העונה לשם 'רפאל', צרפתי כמובן. אביו יהודי (כמובן) והוא לא (כמובן), וגם יש לו חברה סינית (כמובן) בהריון (טוב, את זה לא צפינו...). לכן גם לא יכולנו לבנות את הסוכה באזור שנמצא מעל חדר השינה. ישנה אמונה סינית עתיקה שאסור לנהל שום פעילות (למעט גשם ותיקון האנטנה) מעל מיטתה של אשה הרה (שמא העיניים של הילד יצאו קטנות ומלוכסנות...אה...או שלא...). אז הצטמצמנו לנו ל'ח' קטנה, רכשנו מספר קרשים דקיקים וקבלנו מספר כפות דקלים רכות (כמו ושינגטוניה רק בלי הקוצים! וגם מתייבש אחרי יומיים...) לכסות בהן את הסכך. כך בנינו סוכה לתפארת, עם פנסים סיניים וקישוטים התלויים באטבי כביסה...
במהלך החג עבדנו (בחול המועד), אך העיסוק המרכזי היה באירוח תלמידים מבתי ספר אחרים בסוכה, לימוד על סוכות ואווירת "איזה כיף שיש בית ספר, בחול המועד אפשר ממש להנות מזה...!"
בית הכנסת המרכזי 'אהל לאה' הפך להיות ממש הבית השני שלנו, שם התפללנו, שם אכלנו (אחלה ארוחות, מוזמנים!) וגם כמעט ישנו...
קצת תמונות מבית הכנסת היפהפה הזה, שנבנה לפני 100 שנה פחות או יותר, על ידי יהודים עיראקיים, והיום מתפללים בו בני כל העדות נוסח 'ספרד' (אשכנזי לייט).
הטליתות שאתם רואים פרושות כל כך יפה על המתלים, הן טליתות לבאי בית הכנסת, שלא יטלטלו בשבתות את הטלית שלהם! היום.. ביום החופש האחרון שלנו לתקופה הקרובה (שלא כמו בארץ, השיגרה כאן לא כזו ארוכה. אנחנו מצפים בקוצר רוח לחופשה הבאה בעוד כחודשיים, ותודה למינים!) יצאנו לטייל בפארק הונג קונג, שהוא פארק ענק חינמי בלב העיר, שבו מתקני שעשועים, בית רשת ענק מלא בציפורים נפלאות ומים זורמים בגנים מקסימים.
התגלית הכי חשובה התרחשה כבר בחצי השעה הראשונה לשהותנו- חול! הילדים שפשפו עיניהם כלא מאמינים, אך מולנו ניצבה פינה מפוארת של חול עם כלי עבודה מגניבים. גני ויהב לא היססו לרגע, חלצו נעליהם וקפצו כאחוזי אמוק הישר אל ארגז החול הנדיר.
למי שלא מכיר את עוללינו המתוקים, חשוב להבהיר את גודל האירוע: הם אוהבים מאוד להתפלש. בהונג קונג אין אדמה. גם לא חול. הילדים שוהים בקומה 6 מנותקים מהקרקע שכל כך אוהבים להתחבר אליה בדרך כלל.. והנה, תיקון! אפשרות להתפלש באופן חוקי, נורמטיבי (טוב, לא כל הסינים מסביב חשבו שזה נורמטיבי. חלקם גם הביעו הפתעה, שלא לומר 'תדהמה'... טוב, אחרי שהתנערנו והתנקנו וניסינו להשיב את המצב לקדמותו (קצת קשה, החול צבע אותם בחום כהה. לא ברור איזה כימיקלים היו בו. נחכה כמה ימים לתוצאות), המשכנו בדרכנו לראות ציפורים נדירות, מפלים שוצפים והמון צמחיה.
אז כשנכנסנו לבית הרשת הענקי שבו אמורים להיות 700 זנים של ציפורים, לא ממש ראינו ציפורים (חוץ מהמון סוגים של יונים... לא חידוש), יהב מאוד התאכזב. הוא בא כדי לראות ציפורים ושקנאים. אז הנה סרט בו הוא מסביר את האכזבה שלו מהאירוע. אגב, גילינו שלציפור בולבול האהובה והמוכרת, קוראים כך ממש גם בחו"ל. חידוש מפתיע, הלא כן?טוב. בדיעבד הסתבר שאכן היו שם המון ציפורים מרהיבות. ראינו אותן אוכלות בתחנות האכלה, שמענו את ציוצן הקולני ורבנו מי ישב בעגלה, כי כבר נגמרו לנו הרגליים.
ואחרי כל זה, המשכנו לרדת בשביל עד לרצף בריכות ומפלים, שפשוט עשו לנו חשק להכנס למים. מזל שבסוף המסלול אכן היתה פטריה גדולה של מים, שמותר היה לעמוד תחתיה ולהרטב קצת. לילדים זו היתה סיומת מופלאה ליום גדוש פעילות. לנו זו היתה הזדמנות מצויינת להוריד להם עוד שכבה של חול...
חזרנו הביתה עייפים ומאוד מרוצים, ונפעמים מכך שיש הרבה מקומות יפים ומרגשים ממש קרוב לבית וב-ח-י-נ-ם-! (אותנו זה עדיין מרשים. דברו איתנו עד שנה, אולי כבר נשנה את דעתנו...)מאחלים לכולכם "אחרי החגים" טוב. עם שגרה מבורכת, הרבה גשמים ובשורות טובות.
שבוע טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה