השכמה ב-4:30. חושך בחוץ. צריך למהר למונית ולצאת לשדה התעופה.
הטיסה יוצאת ב-7:45 לבנגקוק.
הכל הולך כשורה. הילדים מדהימים והגענו לשד"ת בזמן. גילינו לשמחתנו שבשער הטיסה שלנו נמצאת פינת משחקים לילדים. הידעתם?! לנו לא היה מושג...
טיסה נחמדה לבנגקוק ב- Thai Airways, והמתנה של 5 שעות - מורטת עצבים וסבלנות של הורים ל-4 ילדים שכולם התעוררו מוקדם מידי... מה עושים?! מתחברים ל-Wifi המקומי (מקבלים סיסמא לשעה בחינם), מקרינים קופיקו בטבלט. נותנים להם להתרוצץ כמו פסיכים על השטיחים הנעים באזור ללא נוסעים אחרים (קומה שנייה של הגייטים, כנראה נטושה ברוב הזמן).
פורת גילה את פלאי השטיח הנע, ונהנה לעלות וליפול עליו ללא הרף...
והבנות מדגמנות דיילות קרקע...
כל הילדים מתחרעים על האייס-קפה שאבא קנה לאמא ולעצמו... מה קרה?! גם הם צריכים להתעורר....
ובכל זאת הגענו למרות הכל, והטיסה עברה על שמי-מנוחות...
הגענו להולידיי-אין בחוף אונאנג (Aunang).
אחלה מלון, שני חדרים שהמרפסות שלהם נגמרות בבריכה...
חוויה מאתגרת עם ילדים, אבל כמובן הדלתות נעולות. והאמת, נהננו מהבריכה הזו מאוד, כל יום! שם רחצנו את הילדים אחרי הים... שם העברנו שעות בגשם... שם למדנו לשחות ושם שתינו הרבה מים!
היום השני הוקצה לטובת חוף ריילי Raily, אליו ניתן להגיע רק דרך הים, בסירת זנב ארוך (Long tail boat). עלה לנו 100 בהט לאדם (בערך 12 ש"ח). נסיעה קסומה בים מהמם וצוקים המזדקרים מהמים. חוויה של 20 דקות מרוממות!
יום שלישי. ניסיון ללכת לחוף אחר. היה צפוי גשם, אבל לא תארנו לנו עד כמה... אז בילינו במסעדת המלון, עם שייקים (שוב...). וא.צהריים. והפסקות קלות לשחייה ואיסוף צדפים ואלמוגים.
זה בסדר. בימים אלו הוא מתפקד כנחש המשיל את עורו. ממש התחדשות...
"סרטנים סרטנים בואו הביתה..."
תופעה מדהימה של מאות ואלפי סרטנים קטנטנים שעולים מהחול עם השפל ורצים אל הים כשהגאות חוזרת...
וזה ממש כיף לרדוף אחריהם, כי הם מאוד מהירים ומשנים כיוונים במהירות הבזק...
התחיל לנו היום הרביעי...
יצאנו לטיול בטוקטוק אישי (רכב נורמאלי שהחליטו להפוך את האחורה שלו לטוקטוק... מה ההגיון??)
התחלנו במסע על פילים (אחרי שנשבענו שלא נשתף פעולה עם ההתעללות הזו... ובאמת, הם לא היו כאלה שמרביצים לפיל במוטות ברזל מחודדים, אלא רק במקל עץ...). פשוט נעננו להפצרותיו של יהב...
יצאנו לדרך בטוקטוק. כפי שניתן לראות, הנסיעה מתישה... אבל לפחות הגענו לפילים די מהר...התחלקנו לבנים ובנות (בכל זאת, קצת צניעות!).
והתחלנו במסע של חצי שעה על פילה. נו, כבר עברנו דברים מעניינים מזה, אבל הנוף היה יפה ואפילו הלכנו לתוך אגם. כמעט נרטבו לנו הרגליים!
תעלי כבר על הפיל וניסע...
זה מה שקורה לעץ שפיל עצבני יצא עליו...
"אתה ודאי מתלוצץ אמר העץ"
קבלו את 'מוגלי',
אחרי מסע הפילים, המשכנו בטוקטוקנו לכיוון מקדש מערת הנמר. זהו קומפלקס של כמה מקדשים בודהיסטים מלאים באלמנטים מרשימים ועיטורים ססגוניים של עבודה זרה. היתה חוויה מרשימה, בעיקר המפגש עם הנזירים והקופים (לא בטוח מה מלהיב יותר... קופים יש גם בהונג קונג... בעצם, גם נזירים...)
'עץ המשאלות'.
בטח משאלות: "הלוואי וכל העלים האלה מזהב יפלו בשלכת ישר לכיס שלי..."
פורת היה חייב לטעום מהמים הקדושים (לא באמת, סתם מים עומדים עם צמחיה מרקיבה...). אבל הוא ממש היה חייב!
ובסוף, מעיינות חמים מדהימים וגשם שוטף שהפך למונסון של יומיים...
