יום שלישי, 17 בינואר 2012

סבא וסבתא בהונג קונג - "מן הכפר אל הכרך"

 לאחר שחלקנו עמכם את חוויות הברית (האמת שלא תיארנו במילים, אך לרוב- תמונה אחת טובה מאלף מילים... אז הרשינו לעצמנו).
בכל אופן חוויית הלידה הביאה עמה לא רק את פורת המהמהמהמם, לא רק שמחה לביתנו ונחת לכולנו, אלא גם את סבא וסבתא ממעלה גלבוע, שנחתו אצלנו ביום רביעי שלפני הברית.
מי שלא ראה את יואל בהונג קונג - לא ראה מקגייוור מימיו!
ועוד רבות יסופר...

בתום הברית התארגנו לשבת. אותה לא נוכל להראות, אך רק נציין שהאווירה היתה טובה, האוכל משובח וכולם התנהגו למופת!
את מוצאי השבת דווקא צלמנו, וזקני השבט (עכשיו זה רשמי...) הובילו אותנו בריקודים ובשירה, לקול מצהלות חתנים מחופתם (אחלה מערכת! )









































עוד יתרון לביקור ההורים, הוא הטיפול ההוליסטי המפנק והאוהב שמעניקה לכולנו סבתא נעמה. פורת זכה לטיפול ראשון של עיסוי תינוקות. הבחור התמסר כאילו אין מחר... כולו היה מרוח על המגבת, ישן (או שהוא רק עשה את עצמו...!).















 מזג האוויר לא היה לטובתנו. מה זה אומר? להזכירכם מפרסומים קודמים (כן, כן... תלכו אחורה בבלוג, ותיווכחו לדעת שהדברים כבר נאמרו!), בחורף קריר ויבש ובקיץ חם ורטוב. עד כאן ברור. אממה- שדווקא לרגל ביקור הישראלים, הגיע הגשם איתם... ובעוד שבישראל כל טיפה היא ברכה, בהונג קונג כל טיפה היא סרוחה! (טוב, נא להימנע מקונוטציות לא שייכות!)
פשוט בעסה! עננים, גשם, מה עושים?
סבא וסבתא טוענים שהם לא עשויים מסוכר (דגש ב-ס'), ולכן גם הצאצאים שלהם לא עשויים מסוכר (לפחות 50%), ולכן אין שום מניעה להסתובב בגשם! הזמן דוחק, סבא טס חזרה כבר ביום א' הקרוב, ואין לנו זמן לבזבז!
טוב, אמרו אז אמרו. עטינו מעילי גשם (ניילון מעוצב. מעולה להזעה!) עלינו ב-MTR (כל הכבוד גברת זליבנסקי! איך זכרת שזאת הרכבת התחתית?!) לתחנת Mei-Foo (לא יודע איזה קונוטציות עולות לכם הפעם, אבל מי-פו נשמע מצחיק גם בעברית...) ושמנו פעמינו ליער הקופים.
בעליה לרכבת (שהיא לא עליה באמת, הולכים באותו קו גובה...), נתקעה לנהרה הרגל בין הרציף לרכבת (דבר שלא קרה קודם מעולם!), והיא איבדה את נעלה האיכותית מביג'ין... עם גמר הבעסה וההתגברות על הבכי (של אבא), החלטנו להתעלם מכל הרמזים המטרימים (גשם, סינדרלה) והמשכנו בדרכנו עם ילדה חד-נעלית. במי-פו אבא רץ עם נהרה בעקבות חנות נעלי ילדים, ויצאו משם עם מגפיים ונעליים!! המגפיים היו השקעה כדאית ביותר, כי בהמשך גילינו עד כמה אנו מבוססים בבוץ... נסענו במונית (ניתן לראות בתמונה את שמחת הנוסעים).
הגענו להר הקופים:
התעטפנו במעילי הפלסטיק, ושמנו פעמינו אל עבר הקופים.
אותנו הקופים כבר מכירים ממש טוב (ביקור רבע שנתי), אבל את יואל ונעמה הם ממש שמחו לראות! בזכות זה הם החליטו לצאת בכל זאת אל מקומות חשופים לגשם. נוצרה תופעה מצחיקה של גושי סחבות פרוותיים תלויים על ענפים ומזנקים ממקום למקום. הגשם ממש לא מחמיא ליצורים פרוותיים ואפילו לא לקופים! לכן השתדלנו להתעטף בניילון...














 בתחילה לא ראינו אותם כל כך, אך בהמשך הם תפסו אומץ ובאו לקראתנו (הם הבינו שאלה לא סחבות, אלא בני אדם, ובתור שכאלה אולי יש לנו גם דבר או שניים להציע להם).











 כשהם הבינו שאלו סחבות אנושיות קמצניות, הם הפנו לנו את האזור האחורי והמשיכו להם כאילו כלום!


דוגמא לגושי הסמרטוטים הפרוותיים התלויים על עצים... אם ובנה (סמרטוטאמא וסמרטוטבן)







תופעה מעניינת נוספת שגילינו במסגרת ביקורנו בהר הקופים, היא חגיגות של נפאלים באותו מקום בדיוק. כל פעם זה חג אחר, אך מכיוון שזה לא מתואם איתנו מראש, זה נראה כמעט אישי. הם היו יותר אמיצים מאיתנו, וצעדו בגשם עם כפכפים, סאריים ומחלצות כאילו אנו ביום קיץ שמשי...
יש לציין כי העכו"ם שלהם ממש מרשים, ולמרות היותם מאוד עכומים, היה בזה משהו מעניין. ריחות מעניינים (הגדרה שמתחמקת מביקורת, אך משאירה פתח להבנת המורכבות), פרחים, פירות, נרות, צ'אי ונזירים מנגנים על כלים מיוחדים.
















היידי בת ההרים (להלן: "סבתא נעמה") ומקגייוור רצו ללכת לטיול במעבה היער (הלבנים עוד היו יבשים.. אפשר להמשיך!)
אז נכנסנו לשבילים עקלקלים, לצידנו זרימה מרשימה של מי הסכרים המקיפים אותנו, הכל ירוק, רחוץ ונקי... אחחחח! משהו!












סבתא נעמה מאוד רצתה להצטלם עם העלים האדומים האלה. זה כמעט עלה לנו בהזנקת כוחות חילוץ, אבל בשיווי משקל מדהים (יוגה!), היא הצליחה לחבק את העלים ולצאת שלמה!














 הגענו לאחד האגמים המלאכותיים שנוצרו בשל הסכרים, והיופי היה מדהים (ומקסים. הוקרה לסבתא נעמה).
שקט. טיפות על פני המים. ירוק. טורקיז.




















 ובמעבה היער ניתן היה לראות את הגמדים צועדים להם בטור, זה אחר זה. טפיפות רגליהם הקטנטנות מהדהדות ביער, משתלבות בנגינה הרמונית עם ציוץ הציפורים ופכפוך הפלגים הלבנים.




אבל גם גמדים צריכים לגדול... ולכן עצרנו לסעודת 'אפרופו', שהגיע טרי טרי מהארץ (תאריך תפוגה 13.4.2014).















































אמש סבתא נעמה באה עם אביתר לשיעור ימימה, והעבירה את השיעור בעצמה. היה מעולה! החיבור בין נעמה ללומדות, הפתיחות והקבלה היו פשוט מרגשים.
סבתא תאריך את שהותה בהונג קונג בעוד כשבוע, וסבא יואל צפוי לחזור ביום ראשון בלילה.
תמונות ועדכונים נוספים בהמשך.


יום שישי, 13 בינואר 2012

הברית של פורת

פורת נולד ב-י' בטבת, ביום החמישי, שהוא מקביל לחלק החמישי של פרשת "ויחי". כשהתחלנו לחשוב על שמות לבננו, נזכרנו בשם שחשבנו עליו כבר בעבר, וכשפורת נולד- ראינו עד כמה יש משמעות לזמן לידתו: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור" לשון הברכה היא לשון תנ"כית עתיקה וקשה להבנה. כשהגעתי לתפילה בשבת האחרונה כאן בחב"ד, ציפיתי בכליון עיניים לקריאת התורה, כי הרגשתי שאנמי עומד לקבל סימן מובהק לבחירת השם, ואכן כשפתחתי את החומש- שמחתי לגלות שיותר ברור מזה לא יכול להיות, ושהשם פורת עליו חשבנו בעבר, מהדהד בפרשה ונמצא בדיוק בחלק החמישי המקביל ליום חמישי בשבוע.
בפרשת "ויחי" אנו נפרדים משני גדולי אומה- יעקב אבינו ויוסף הצדיק. פורת, כאמור, נולד ב-י' בטבת. כידוע, יום זה הוא צום על תחילת המצור של נבוכדנצאר מלך בבל על ירושלים בתקופת בית המקדש הראשון. בנוסף, יום זה הוא יום הקדיש הכללי, המשמש יום זיכרון לכל אלו שזמן מותם בשואה אינו ידוע. ביום זה, סבתי ציפורה מדליקה נרות זיכרון בביתה לזכרם של יוסף אחיה, יעקב אביה, שיחד עם אמה, חיה, נספו בשואת אירופה. פורת מסמל בעינינו, מעבר למשמעויות אותן נפרט עוד מעט, את היותנו פארות, כלומר- ענפים נושאי פרי, הממשיכים לצמוח ולשאוף לגובה, חרף כוונות הזדון של אויבינו.
ולמשמעות השם פורת: פורת בא מהשורש פרי, פריון. הביטוי "בן פורת" פירושו בן לעץ פורה, כלומר- ענף פורה. "עלי עין"- עין זהו מעין, המזכיר לנו את "כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו". "בנות צעדה עלי שור"- שור הוא חומה, וה"בנות" הן הענפים המשתרגים על גבי החומה. הביטוי "בן פורת יוסף" נאמר כשרוצים לשבח אדם ולהגן עליו מפני עין הרע. יוסף הצדיק נחשב מוגן מעין הרע, מפני שכזכור, עמד בפני פיתויה של אשת פוטיפר, ולא נתן לעין רעה להשפיע עליו, חרף יופיו וחכמתו.
רש"י מפרש את המילה 'פורת' במשמעות של 'חן', כלומר- יוסף הוא אדם מלא חן, ומשמעות הברכה "בן פורת עלי עין" היא "כי חינו נטוי על על העין הרואה אותו". בכל זאת, רוב הפרשנויות מפרשות 'פורת' במשמעות של פרי ופריון, כפי שכותב הרב סעדיה גאון: "כענף הפורה על עין מים,
שיש לו שורשים שנתפשטו על חומה".
הרמב"ן מחבר את המילה פורת למילה 'פורנא', שפירושה שבח. הברכה "בן פורת יוסף", לפיו, היא ברכת שבח, הצלחה ופרנסה.בנוסף, מפרש הרמב"ן שהמילה 'בן' פירושה כנה. כנה – החלק התחתון של הצמח, שעליו מרכיבים את הזן הנוסף שמעוניינים בפירותיו, וכן כינוי לעם ישראל. הרמב"ן מתבסס על ההקבלה בפסוק "וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצתה לך" )תהלים פ', ט"ז(. כלומר- 'בן פורת'- כנה מלאת פארות.
עניין נוסף הנקשר בפורת הוא נהר פרת. לפי רש"י זהו "הנהר החשוב מכולם הנזכר ע"ש ארץ ישראל". נהר פרת הוא הגבול המזרחי והצפוני של ארץ ישראל המובטחת- נהר היוצא מתורכיה, דרך סוריה וחובר בעיראק לנהר החידקל, ומפרה את כל איזור הסהר הפורה- מסופוטמיה. לכן
שמו גם נובע מאותו שורש- פרת, מפרה את האדמה.
בפיוט אותו אנו שרים בשבת- 'דרור יקרא', מופיע המשפט "דרוך פורה בתוך בצרה"- אנו מבקשים בדרך משל שכשם שדורכים את ענפי הגפן הפוריה בזמן הבציר כדי להכין יין, כך אנו מבקשים מהקב"ה לנצח את "בבל אשר גברה", המיוצגת בשיר הזה בשמה של העיר 'בצרה'
השוכנת על גדות הפרת. וזה מחבר אותנו שוב ל-י' בטבת )תחילת המצור הבבלי על ירושלים(.
משמעות האותיות פ', ר' ו-ת'. על פי הספר "ראשי מילין" של הרב קוק- פ'- מזכירה את הפה המדבר, אשר נותן ביטוי לאוצרות הרוח. "רוח ממלא", הפה הוא יתרונו של האדם בעולם, מפני שהוא, על פי היהדות, מוגדר במדרגה הכי גבוהה- "מדבר", המדרגה הרביעית בדירוג של דומם, צומח, חי ומדבר. האדם המסוגל לבטא במילים רעיונות רוחניים גבוהים. העולם נברא בשבעה מאמרות. הדיבור בפה יוצר מציאות! ר'- מייצגת את המשיכה מהעולם העליון לעולם הזה, חלקה הרחב למעלה, הויא מושכת קו מהעולם העליון לעולם הזה. הבסיס נמצא בעולם העליון. ת'- מייצגת את כל האותיות, "את כל הרשמים כולם, שואפת מגבהי מרומים, יורדת מטה ושוב פונה כלפי מעלה". "תווי חיים המחזירים ליסוד החיים גם את תווי המוות והכליון". ת' מייצגת גל שעולה ויורד ועולה, סיכום של המציאות שהיא מעגלית, כמו העולם שלנו ששואב כוחותיו מהעולם העליון, ומגמתו לחזור הלאה לעולם העליון. החלטנו להוסיף לפורת את האות ו'- ו' החיבור, המסמלת את "התאחדות התכנים", את החיבור והייחוד- ההצטרפות בין עולם עליון לתחתון, בין עבר לעתיד. היה לנו חשוב להוסיף אותה כדי ליצור שלמות לשם, עם ייצוג של שם ה' בשמו של פורת, וכמובן- למנוע טעויות בקריאת שמו. לסיכום מהות האותיות- הן מלמדות אותנו שעל ידי דיבור קדוש, נקי ומדוייק, אנו מחברים את העולם העליון עם התחתון. על ידי הפה המדבר דברי קדושה, אנו מחברים את העולם העליון עם העולם שלנו ויוצרים חיבור הדדי המעלה אותנו מעלה, כמו ענפים נושאי פרי.
אנו רוצים לאחל לבננו את מה שאיחל יעקב ליוסף- "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין"- שתמיד תשא חן בעיני אלקים ואדם. תפרה ותרבה בתורה ומעשים טובים, שתהיה לפרי מפואר של עם ישראל ושל ביתנו הפרטי.