יום שלישי, 19 באפריל 2011

שורפים חמץ בהונג קונג

לאחר שחפשנו חמץ בכל חריץ בבית (ויש הרבה, בלטות עץ עם המון חריצים...) התקבצנו במדורה המאורגנת, המוסדרת, החוקית, המוגבלת, המותרת היחידה באותו היום בכל הונג קונג- ושם שרפנו את שאריות החמץ ואת יצר הרע.
בהונג קונג לא מציתים אש סתם, אלא באישור ובצורה מאוד מוגבלת (כפי שניתן לראות- הכל מרוכז בתוך סג' גדול) ברחבת בית הכנסת 'אוהל לאה'.


 סיני וסימון, חברינו המתוקים, העובדים של 'אוהל לאה' ומעשירים את חיי הקהילה ברוח ובאווירה.
מזלנו שיש לנו אותם!
 אביה (שמאלית) ואביטל לבית אפשטיין, ואיתי (חצי פרצוף) אחיהן הקטן, חברים טובים שלנו.
אביטל בכיתה עם גני.

 יהב, בתום מירוץ "חפש את החמץ" ברחבי חצר בית הכנסת. עייף, אך מרוצה.
אייל, המשגיח הצדיק של 'אוהל לאה' כבר שנים רבות, מסביר ליהב איך לזרוק את החמץ לאש, ומה יש לומר.
וגם... שלא זורקים ניילונים לאש (לא אקולוגי).

נהרה חוגגת שנתיים

בהגיע נהרוליק ליום הולדתה השני, החליטו בגן 'צוציק' לחגוג לה יום הולדת.
מכיוון שרוליק נולדה בפסח ממש, והגן נופש בזמן החג, החלטנו לחגוג לה מראש (זה לא באמת משנה לה..).
איריס הגננת המהממת והעוזרות החמודות שלה, ארגנו יחד מסיבה מרשימה של חצי שעה.
 גני ויהב הצטרפו אלינו ביום שישי בבוקר, וכולנו יחד צעדנו במעלה המדרגות המובילות אל רחוב רובינסון, אל ה-JCC, שם הגן של נהרה (ויהב).
לנהרה חיכה כיסא מקושט, ואנו הושבנו לידה.








במסגרת יום ההולדת שרנו שירים מוכרים ("היום יום הולדת"), אבל גם נתקלנו בשירים שנהרה מכירה מהגן, ואנחנו כלל לא... כמו למשל שירים באנגלית על שתי ציפורים, לאחת קוראים פיטר ולשניה פול. מה שיש להם שם, זה משהו!


סרטון ראשון מיום ההולדת (ואיריס הגננת המהממת):




בהמשך היתה פעילות נחמדה, בה נהרה היתה השפית שאופה לעצמה עוגת יומולדת, וכל ילד בגן מוציא בתורו אחד מהמצרכים לעוגה מתוך שק גדול. הכל ב'כאילו' כמובן, אבל האווירה היתה טובה...





























ובהמשך, אחרי שיצאה עוגת פלסטיק צבעונית ויפה מהתנור, שרנו את השיר על שתי הציפורים פיטר ופול. אתם מוזמנים לצפות בנסיונות הנואשים שלנו לתפוס את המנגינה ואת התנועות (מאוד מורכב!)... מסתבר שנהרה מכורה לשיר הזה...

לפני שאכלנו את העוגה האמיתית, שרנו את "נצנץ כוכב קטן" (ברור באנגלית!), לסמל את היותה של נהרה הכוכבת של היום. במקביל, האירו הילדים עם הפנסים לתקרה, למעט כלת השמחה, שמצאה את כף רגלה מעניינת יותר לאור הפנס... מותק!



את העוגה האמיתית נאלצנו לרכוש במיטב כספנו מהמאפיה של ה-JCC, מכיוון שאסור להביא לגנים עוגה תוצרת בית, על מנת לשמור על כשרות (שכידוע, היא עניין נזיל ולא ממש אחיד בבתים רבים בעם ישראל, לצערנו). אז ביקשנו עם מיני מאוס שנהרה אוהבת, ועם כיתוב בעברית ובאנגלית (לשמחת כל הצדדים), ויצאה אחלה עוגה (גם יפה וגם טעימה!)
 (ניתן לראות בצד ימין תחתון של העוגה סימן של אצבע חוצפנית שלא יכלה להתאפק והיתה חייבת לטעום מהעוגה שחכתה במקרר... אבל לא נסגיר את שם הילדה)

 שלושת המוסקטרים מחכים בסבלנות לפרוסות העוגה שלהם... את סימני השוקולד הם לקחו עימם לגן...










תמונה משפחתית בהרכב מלא.


בקרוב.... ביעור חמץ!