יום חמישי, 6 בינואר 2011

אז פיל אפשר להפיל? יום מס' 4-5

 יום שישי הגיע, ובו חברנו למשפחה של דנה ואיתי (החברים מיום 4 האיים), שכרנו נהג וואן, ויצאנו לטייל בקרב האטרקציות השונות...
הראשונה היתה "מפל מים".. טוב חשבנו שאם זו אטרקציה, אז שווה לבקר... היה נחמד, טיפסנו הרבה מדרגות אבל המפל היה מרשים הרבה פחות מרוב מפלי ישראל (גם אלה שלא זורמים...).
ובכל זאת, לפחות ככה טיילנו לנו ב"ג'ונגלים" של תאילנד, ראינו פרפרים, שמענו ציפורים, וטעמנו יתושים...































משם, מלאי עיזוז ושמחה, המשכנו אל עבר חוות הפילים (או לפחות המקום שבו יש פילים ואפשר לרכב על פילים).
הגענו.
ומה עכשיו? הילדים מחכים מאוד לרכב על פילים, אך אנו יודעים שזו חוויה די מפוקפקת (כמו כשגמל מתרומם, אז ככה כל הדרך...).
ביקשנו לזכות ברכיבה של רבע שעה בלבד, ולאחר התלבטויות (המינימום הוא חצי שעה), הם הסכימו (תמורת בהטין ותקילין).
האמת, היה כיף!











































החזקנו שמשיות, מה שלא השאיר מספיק ידיים פנויות להחזיק במי שמועד לנפילה... עם אבא ישבו גם יהב וגם נהרה, ועמדו בכך בגבורה!
...רק היה קטע אחד בו הפיל החליט להתעטש מהחדק ישר על הרגליים של אבא... וזה לא היה לו כל כך נעים...







המשכנו לטפס במעלה ההר, אל עבר ה"ביג בודהה", שזה הבודהה הגדול, שזה בעצם בודהה ממש גדול בשיא הגובה, שביקש שיצפו אותו בחרסינות של אמבטיה, כי זה נורא יפה. אז ציפו אותו, וגם שמו איזה גונג ליד, ומאז כולם באים לראות את המונומט המרשים שכל אחד צריך באמבטיה... ביג בודהה...
תכל'ס- אחלה תצפית על האי פוקט, מרחבים של חקלאות וים.


























 ואחרי מנוחה, א. צהריים ופיפי בחרסינות של הבודהה, המשכנו מלאי ציפיה לאקווריום הגדול של פוקט, שם חיכו לנו מבחר פירות ים ושאר דגיגים, עימם ניהלנו דיאלוגים מרגשים על מצב החסה בשטחים, ובכלל- איך היה בצונמי (סוף סוף זכינו לראות תמונות וסרטים על הצונמי בפוקט. מה נגיד, לא כיף!)


























 דג ענק בגודל של קומביין, פותח פה וסוגר. זה מה שהוא יודע לעשות...


































אחרי האקווריום נסענו חזרה למלון. חלקנו הלך לים, חלקנו רץ לקניות לפני שבת, ובסוף הגענו לכניסת השבת בלחץ (איך אפשר שלא...). את השבת בילינו בעיקר בארוחות והמתנה למניינים בחב'ד.
במוצ"ש נסענו מייד למופע שנקרא פנטסי (fanasea).
 מקום של פנטזיה, מלא בדוכנים ואטרקציות, שכולם מלווים אותך עד היכנסך לארמון הפילים הענק, שם ישנו מופע מטורף מלא פירוטכניקה ואפקטים, בו מופיעים פילים, אנשים, תרנגולות, לוליינים, עיזים ועוד... אכן מופע מרשים, שנגמר בסביבות 22:30.. הילדים ישנו בשבת בצהריים, אז הכל עבד חלק!
















 באחד הביתנים, נכנסים לעולם שכולו לבן (עם הרבה מחזירי אור).
במסגרת זו, יכולנו לצפות במגוון חיות שגם הן לבנות, כמו תוכים, אנפות ונמרים לבנים. לא הבנו כל כך מה הקטע, אבל היה די מרשים...













 לא ברור ממה יהב התלהב יותר- מהנמר הלבן שצעד עד אליו (וחלון זכוכית דק מפריד ביניהם) או מהאיש המסכן שהיה מחופש כיצור מסכן... בכל אופן, את שניהם צילמנו, למען יראו וייראו...




























האמת, מסרנו את המצלמות בכניסה למופע, ככה שלא יכולנו לצלם כלום מהיופי והאפקטים... לא נורא, בפעם הבאה שתהיו בפוקט, תקפצו לשם.
להתראות לכולם!


יום רביעי, 5 בינואר 2011

7 האיים - יום מס' 3

התלבטנו רבות האם להמשיך ליום נוסף של שייט ואיים, אך לאור הימים הבאים (שישי, ודי...) הבנו ש"אם לא עכשיו - אימתי"... אז הלכנו על הדיל.
הבטיחו לנו לגונות קסומות מסרטו של לאונרדו דיקפריו (לאו הקרפיון) "החוף", ואכן קיימו (לא שראינו את הסרט כדי להשוות, אבל זה בהחלט נראה כמו נוף מתוך סרט!).
חייבים לומר שהשייט היה מאתגר... ארוך הרבה יותר, בסירה פחות נעימה ובלי זכר לישראלי. כל מי שהקיף אותנו היה "לא משלנו"- איראנים, אינדונזים, פיליפינים, רוסים, דנים, פינים (ב'פ' רפה), אמריקאים, סינים וכו'... הסירה גם לא היתה נוחה לשוטטות, מה שדרש מהילדים הרבה אורך רוח ונינוחות (לא תמיד היו בנמצא, אך בהחלט היתה התעלות!).
כך התיישבנו לנו בספינה, ממש "בבטן האניה", נחנקים קצת מהחום, ומחכים בקוצר רוח לתחילת ההפלגה...
זו, לא אחרה לבוא, והנה כבר אנו בדרכנו לאי קטנטן (ב-10 דקות בערך הקפנו את כולו), ובו חוף נחמד עם המון דגים צבעוניים שלא מפחדים להתקרב, חול לבן וים מהמם...






כדי להגיע מהספינה אל היבשה, יש צורך לעלות על סירת טוק-טוק... כזאת שמונעת על ידי מנוע של מכסחת דשא, עשוייה מעץ...ממש כמו פעם... חלקנו עדיין הקפידו על חגורות הצלה, וחלקנו כבר הבין שזה לא ממש יעזור בעת הצורך...



בהמשך, הפלגנו לנו לעבר האי והלגונה של לאונרדו דיקרפיון (לא ממש שלו, אבל הוא השתעשע לו שם במסגרת סרטו המפורסם שלא ראינו מעולם "החוף").
הרים רמים התרוממו מתוך המים, והמחזה של הלגונה התכולה, סגורה לה בין רכסים, פשוט הדהים אותנו (טוב, לא ממש ה-ד-ה-י-ם, אבל בהחלט הרשים)



מה שהיה כיף באי הזה, שהיה בו גם ג'ונגל קטן, שאפשר היה להסתובב בו עם הילדים... אז מרוב שהסתובבנו כבר נגמר לנו הזמן והיינו צריכים לרוץ לטוק-טוק, לפני שהספינה תברח לנו...





...ואז המשכנו בהפלגה אל עבר קופיפי המפורסם, שם שהינו לשעה, מתרשמים מהים השקט, החוף המרשים והשקט...(ברקע ניתן לראות את אחת הנופשות קוראת ספרות יפה במים...איזו אידיליה)


תמונה אחרונה על המזח בקופיפי, לפני הפלגה א-ר-ו-כ-ה בחזרה (הפלגה שקצת מחקה את כל ההנאה שהיתה, אבל עכשיו, כשאנו שוב צופים בתמונות, אז נזכרים שבעצם די נהננו...)


...כן, בסופו של יום החבר'ה דרשו סרט במחשב... מזל שסחבנו אותו מהונג קונג...
זה אגב סייע להפחית את כמות התלונות החוזרות: "אין לנו כאן חברים, אין לנו כאן משחקים ואתם לא קונים לנו שום דבר..." הדור של היום...
"וזו האמת לאמיתה חברים - להתראוהות"