כמקובל, הזמנו חבילות טיול ליום אחד, דרך סוכנות הנסיעות 'סגול', סוכנות של ישראלים מקסימים (זוג ושני ילדיהם), שחיים בפוקט ומייעצים לישראלים (ולא רק) לאן לנסוע, איך וכו'...
החלטנו לצאת לאחד ממסלולי החובה- יום שייט ל-4 איים, בהם גם האי המפורסם של ג'יימס בונד (007), שם צולם הסרט בשנת 1974 או משהו כזה (לא רלוונטי לרוב הקוראים בכל אופן).
התעוררנו מוקדם (חופש זה לא = בטלה!!), אכלנו בחדר, בתוספת פירות וירקות שאבא הגניב מהבופה של המלון (מגיעה לנו א. בוקר, זה המקסימום שיכולנו לנצל...) נאספנו על ידי הסעה של החברה שמובילה את הטיול, עד לנמל בצידו האחר של האי פוקט.
עלינו על סירה נחמדה, שתי קומות, פתוחה כמו מרפסת לכל הכיוונים. במרכז- מזנון עם מים, שתיה, פירות וכו', וככל שהתפזר ענן הביישנות, הסתבר שהסירה מכילה כ-80% ישראלים. ותופתעו- מאוד שמחנו!!
עוד יותר שמחנו לגלות משפחה עם שני ילדים בגיל של גני ויהב פחות או יותר, שמאוד שמחו להפוך לחברים ברגע, וכך בילינו יום שלם עם דנה ואיתי המקסימים, שגרים בז'נבה וגם באו לחופשה.
כדי להגיע מהנמל לסירה, נסענו בטילטולית הזאת על גשר מהנמל עד לסירה. חוויה מגבשת.. ממש כמו בדרך לשבוע שטח...
משמאל ניתן לראות את כל בני המשפחה ממתינים על ספסל הסירה לתחילת המשט. והאמת, לא פגשנו אף טורקי שנוכל להפעיל עליו נוהל משט, קיווינו שאולי נמצא אחד במים יותר מאוחר...
כן, אנחנו אלופים להצטלם עם השמש ברקע. זה עושה אותנו משפחה של אתיופים. אבל לא אכפת לנו להיקרא אברהם. גם לסבא אברהם קוראים ככה!
ונגסטי זה ממש מחמיא...
משמאל- "המדריך ההוא שאול", אלכס התאילנדי המדריך שיודע אנגלית (שרק הוא מבין), מסביר לנו לאן אנחנו מפליגים, ומתי כדאי לשים חגורות הצלה (לא, לא כשטובעים, זה לא יעזור).
טוב. המשימה הראשונה היתה לרדת מהספינה לסירת קאנו מתנפחת, בלי שאף ילד יפול במעבר ועם חליפות הצלה XL בלבד (מה שאומר שילד כמו גני ויהב יושב עם שני קירות שסוגרים לו על הראש, ורצועה שחונקת בצוואר, ונהרה כבר מזמן יצאה מהחליפה..). עברנו שלב ראשון.
בין לבין גני ודנה מצאו לעצמן זמן לתמונה עם חיוכים מאולצים, כיאה לדוגמניות..
על סירות הקאנו שטנו אל תוככי מערה חשוכה, בה שוכנים דרך קבע עטלפים בהמוניהם ונטיפים נפלאים שנוצרו מהשורשים של העצים שחודרים את הסלע בדרכם מטה, ועליהם התעבות של נטיפים.
היו רגעי חרדה, כשהחושך היה מוחלט, אבל תמיד התעודדנו בידיעה שמעלינו ישנם אלפי יצורים שיכולים לעשות קקי על ראשנו בכל רגע נתון. תודו שזה מרגיע!
"כן", ענה יהב לשאלה האם הוא נהנה... משכנע, לא?
כך נראית הכניסה למערה (שמאל)
בתמונה מלמעלה- ניתן לראות את כל העטלפים השחורים התלויים מעל ראשינו. האמת, הופתענו מהצחנה שהיתה שם. ידעתם שעטלפים זה דבר מסריח? זה מוזר, כי אין שם רצפה או אדמה, כל החלק התחתון הוא מים, אז לא אמור להצטבר שום דבר בקרקעית.. מוזר לא?
בדרכנו חזרה לספינה על הקאנו, הילדים סיכמו את השייט.
להלן הסיכום הממצה:
מהאי הראשון, המשכנו לאי השני, שם שטנו באותו קאנו סביב האי, ובתוכו, וחזינו בנפלאות המים, הצבעים, הסלעים והסרטנים המטורפים שהציגו לנו הדייגים שעגנו במקום.
אותו סרטן הנראה כאן הוא תופעה מרתקת... במקרה ראינו עליו סרט בנשיונל ג'אוגרפיק, שמתאר את התכונה המיוחדת שיש לו בדם, שמחסלת כל בקטריה שחודרת למחזור הדם, ולכן המדע משתמש בדם (הכחול) של הסרטן לצרכי מחקר ורפואה.
סיימנו עם השייט, ושמנו פעמנו אל עבר האי של בונד, ג'יימס בונד.
האי הזה מפורסם מאוד, מתויר מאוד ומסחרי מאוד, אך עדיין יש בו כמה מראות ששווים מבט.
למשל, עמוד האבן האדיר במרכז הלגונה או הקיר הנטוי. להלן דוגמיות...
ובסוף, בדרך חזרה, עברנו באי הרביעי.
אי מקסים, עם חוף שקט, ונחל של מי ים יוצא מהסלעים ישר אל החוף - תוצאה של פערי הגאות והשפל. בגאות המים עולים וחודרים אל תוך נקיקי הסלע, ובזמן השפל- חוזרים בנחל איתן ישר אל החוף. בהחלט מרשים!
רק גני ואבא ירדו אל החוף בסירת הקאנו.
את הדרך חזרה הם עשו בשחיה, כי אבא החליט שהוא שוורצנגר והוא יכול לסחוב את גני על הגב כל הדרך חזרה, עם החולצה על הראש שלא תירטב. אז הם הגיעו באמת, והכל עבר בשלום. אבל עדיין יש קשיים בנשימה מהמים שנכנסו לגרון ומהידיים של גני שהחזיקו ממש חזק את אבא... בגרון....
"הנהג שלנו חברהמן, הוא יביא אותנו לקופנגאן"... אז באמת הגענו בשלום, ועוד היה זמן לשכשוך בבריכה.
עוד יום נפלא וגדוש התפעלות עבר עלינו.
מחר ניסע ל-7 האיים... עדכונים בהמשך.
החלטנו לצאת לאחד ממסלולי החובה- יום שייט ל-4 איים, בהם גם האי המפורסם של ג'יימס בונד (007), שם צולם הסרט בשנת 1974 או משהו כזה (לא רלוונטי לרוב הקוראים בכל אופן).
התעוררנו מוקדם (חופש זה לא = בטלה!!), אכלנו בחדר, בתוספת פירות וירקות שאבא הגניב מהבופה של המלון (מגיעה לנו א. בוקר, זה המקסימום שיכולנו לנצל...) נאספנו על ידי הסעה של החברה שמובילה את הטיול, עד לנמל בצידו האחר של האי פוקט.
עלינו על סירה נחמדה, שתי קומות, פתוחה כמו מרפסת לכל הכיוונים. במרכז- מזנון עם מים, שתיה, פירות וכו', וככל שהתפזר ענן הביישנות, הסתבר שהסירה מכילה כ-80% ישראלים. ותופתעו- מאוד שמחנו!!
עוד יותר שמחנו לגלות משפחה עם שני ילדים בגיל של גני ויהב פחות או יותר, שמאוד שמחו להפוך לחברים ברגע, וכך בילינו יום שלם עם דנה ואיתי המקסימים, שגרים בז'נבה וגם באו לחופשה.
משמאל ניתן לראות את כל בני המשפחה ממתינים על ספסל הסירה לתחילת המשט. והאמת, לא פגשנו אף טורקי שנוכל להפעיל עליו נוהל משט, קיווינו שאולי נמצא אחד במים יותר מאוחר...
ונגסטי זה ממש מחמיא...משמאל- "המדריך ההוא שאול", אלכס התאילנדי המדריך שיודע אנגלית (שרק הוא מבין), מסביר לנו לאן אנחנו מפליגים, ומתי כדאי לשים חגורות הצלה (לא, לא כשטובעים, זה לא יעזור).
טוב. המשימה הראשונה היתה לרדת מהספינה לסירת קאנו מתנפחת, בלי שאף ילד יפול במעבר ועם חליפות הצלה XL בלבד (מה שאומר שילד כמו גני ויהב יושב עם שני קירות שסוגרים לו על הראש, ורצועה שחונקת בצוואר, ונהרה כבר מזמן יצאה מהחליפה..). עברנו שלב ראשון.
בין לבין גני ודנה מצאו לעצמן זמן לתמונה עם חיוכים מאולצים, כיאה לדוגמניות..על סירות הקאנו שטנו אל תוככי מערה חשוכה, בה שוכנים דרך קבע עטלפים בהמוניהם ונטיפים נפלאים שנוצרו מהשורשים של העצים שחודרים את הסלע בדרכם מטה, ועליהם התעבות של נטיפים.
היו רגעי חרדה, כשהחושך היה מוחלט, אבל תמיד התעודדנו בידיעה שמעלינו ישנם אלפי יצורים שיכולים לעשות קקי על ראשנו בכל רגע נתון. תודו שזה מרגיע!
"כן", ענה יהב לשאלה האם הוא נהנה... משכנע, לא?
כך נראית הכניסה למערה (שמאל)בתמונה מלמעלה- ניתן לראות את כל העטלפים השחורים התלויים מעל ראשינו. האמת, הופתענו מהצחנה שהיתה שם. ידעתם שעטלפים זה דבר מסריח? זה מוזר, כי אין שם רצפה או אדמה, כל החלק התחתון הוא מים, אז לא אמור להצטבר שום דבר בקרקעית.. מוזר לא?
בדרכנו חזרה לספינה על הקאנו, הילדים סיכמו את השייט.
להלן הסיכום הממצה:מהאי הראשון, המשכנו לאי השני, שם שטנו באותו קאנו סביב האי, ובתוכו, וחזינו בנפלאות המים, הצבעים, הסלעים והסרטנים המטורפים שהציגו לנו הדייגים שעגנו במקום.
אותו סרטן הנראה כאן הוא תופעה מרתקת... במקרה ראינו עליו סרט בנשיונל ג'אוגרפיק, שמתאר את התכונה המיוחדת שיש לו בדם, שמחסלת כל בקטריה שחודרת למחזור הדם, ולכן המדע משתמש בדם (הכחול) של הסרטן לצרכי מחקר ורפואה.
סיימנו עם השייט, ושמנו פעמנו אל עבר האי של בונד, ג'יימס בונד.
האי הזה מפורסם מאוד, מתויר מאוד ומסחרי מאוד, אך עדיין יש בו כמה מראות ששווים מבט.
למשל, עמוד האבן האדיר במרכז הלגונה או הקיר הנטוי. להלן דוגמיות...
ובסוף, בדרך חזרה, עברנו באי הרביעי.
אי מקסים, עם חוף שקט, ונחל של מי ים יוצא מהסלעים ישר אל החוף - תוצאה של פערי הגאות והשפל. בגאות המים עולים וחודרים אל תוך נקיקי הסלע, ובזמן השפל- חוזרים בנחל איתן ישר אל החוף. בהחלט מרשים!
רק גני ואבא ירדו אל החוף בסירת הקאנו.
את הדרך חזרה הם עשו בשחיה, כי אבא החליט שהוא שוורצנגר והוא יכול לסחוב את גני על הגב כל הדרך חזרה, עם החולצה על הראש שלא תירטב. אז הם הגיעו באמת, והכל עבר בשלום. אבל עדיין יש קשיים בנשימה מהמים שנכנסו לגרון ומהידיים של גני שהחזיקו ממש חזק את אבא... בגרון....
"הנהג שלנו חברהמן, הוא יביא אותנו לקופנגאן"... אז באמת הגענו בשלום, ועוד היה זמן לשכשוך בבריכה.
עוד יום נפלא וגדוש התפעלות עבר עלינו.
מחר ניסע ל-7 האיים... עדכונים בהמשך.
