שבוע טוב ומבורך לכל מכרינו ואהובינו באשר הם. לאחר שבת גשומה למדי, יצאנו עם משפחת קליימן ל'פיק', שזוהי הפסגה אשר מעל העיר הונג קונג, ואותה אנו רואים מכל מקום, אך טרם הספיקונו לבקרה...
ובכן, הפעם עשינו זאת.
עלינו בטראם (רכבת עירונית) מיוחדת לפיק. רכבת בזווית טיפוס מטורפת (אבא עמד כל הדרך ונדבק לקיר מרוב אלכסון...).
רצינו גם קצת לשתף אתכם במקום העבודה שלנו, בבית הספר התיכון. בשבוע שעבר היה ערב "פגוש וברך" (באנגלית זה נשמע יותר טוב meet and greet. אשר מטרתו- מפגש של ההורים וילדיהם עם צוות בית הספר. המפגש היה בערב, וכלל נאומים ארוכים למדיי, ובסוף- ההורים יצאו לסיבוב מפגשים עם המורים, אשר עמדו כל אחד מאחורי שולחן עם "מרכולתו" מוצגת (ספרים, עבודות שכבר הספיקו לעשות מתחילת השנה, מצגת במחשב וכו'). אמנם זה מאוד לא ישראלי, אך יש בזה הרבה היגיון... בכל מקרה, קבלו מקבץ תמונות מאפיינות של בית הספר באופן כללי, ושל אותו אירוע במיוחד.
אולם הספורט, משהו ברמה בינלאומית... וגם מקום הכינוסים הגדולים, כאשר יש צורך בכך..
ובכן, הפעם עשינו זאת.
עלינו בטראם (רכבת עירונית) מיוחדת לפיק. רכבת בזווית טיפוס מטורפת (אבא עמד כל הדרך ונדבק לקיר מרוב אלכסון...).
לאחר הטיפוס החוויתי (בין בתים, ג'ונגל וכו'). הגענו למסלול טבעתי, שאורכו 3 ק"מ, סלול כולו, עם מעקה, פינות ישיבה, מפלים וצמחיית פרא. אחלה מקום. גם הג'ונגל עצמו יפהפה (פרפרים מדהימים, צמחים מעניינים ואוויר נקי!!)
המסלול הזה מאוד אהוב על ההולכים והרצים, רבים מהעיר עולים לפיק כדי לעשות את 'ההליכה היומית' שלהם. יש גם מסלול שיורד עד למטה, ובלי נדר, עוד נעשה גם אותו.
הנוף שנגלה מהפיק הוא מטורף- אנחנו יותר גבוהים מהבניינים הכי גבוהים, רואים את הים, האיים ואת סין מרחוק.
זכינו ליום שמש נעים, יחסית, עם רוח קלה ועננים מידי פעם, מה שאיפשר לנו להצטנן פה ושם. על העצים גילינו איזשהו פרי מאוד כתום-אדום, לא ממש הבנו מהו, אך בהחלט משך את העין, וניתן היה לראות אותו מידי פעם שובר את רצף הירוק שהקיף אותנו. גם היו שם הרבה עצים שמזכירים את הפיקוס הבנגלי הזכור לטוב מה"פארק" של שדה אליהו. אך לא ברור אם זהו אותו העץ. הוא נראה קצת שונה, ובכל זאת עם אותם שורשים המשתלשלים מלמעלה בהמוניהם.
מימין- עץ השורשים, ומלמעלה- הפרי המוזר (אלה לא עלים, כפי שאולי ניתן להתרשם!).
בתום הצעדה הגענו אל הקניון/מרכז העניינים של הפיק. מבנה מוזר, די מלחיץ (איך הוא עומד ככה ולא נופל הצידה?). בכל מקרה, עוד סיפור הצלחה ארכיטקטוני...
וגם נשים לכם סרטון קצר של הילדים ליד המפל הגדול שראינו בדרך. ככה, בשביל הקולות והאווירה...
זהו מגרש הכדורגל/סל. דשא סינטטי. מנקים אותו כל יום.
אולם הספורט, משהו ברמה בינלאומית... וגם מקום הכינוסים הגדולים, כאשר יש צורך בכך..
שלום, זה שוב אני...
השבמחקפשוט אני בבית אחרי משמרת לילה ולא מצליח להירדם אז יש לי זמן לקשקש. שילחו תמונות של המשפחה שהוציאה אתכם לטייל וגם של המורים\מנהלים שאיתכם\שלכם.
המשיכו כך!!!