ובכן... סוף סוף קבלנו את הויזות שלנו (אשרת עבודה בהונג קונג), אך לצורך הכנסתן לתוקף, נדרשנו לצאת את המדינה ולחזור אליה. הפתרון המקובל והאהוב כאן על כולם, הוא פשוט לנסוע ליום אחד במקאו, אי לא רחוק, הנמצא גם הוא במעמד זהה לזה של הונג-קונג. גם הוא היה קולוניה (של פורטוגל), והיום הוא תחת סין, אך עם שלטון מיוחד.
מכיוון שהיינו ספונטאניים, נאלצנו להמתין כמעט שעה עד למעבורת הבאה. אגב, מחיר ההפלגה די יקר... איבדנו 1,500 דולר הונג קונג (750 שח בקירוב).
גשרים מהממים, לאורך קילומטרים, המחברים את שלושת האיים האחד לשני.
עם הגיענו למקאו, המתינו לנו הסעות באוטובוסים מפוארים אל בתי המלון הגדולים ובהם הקזינו...יש להסביר כי סין החליטה שהימורים אסורים בכל רחבי הרפובליקה, אך במקאו הם מותרים, ומהווים מקור הכנסה ניכר ואטרקציה תיירותית ממדרגה ראשונה. טוב, נו, אז גם אנחנו חייבים לראות את התופעה. יש להבהיר, לא הלכנו להמר! זאת, מכמה סיבות- א. אסור להכניס ילדים לקזינו, ולא התחשק לנו להתפצל. ב. לא רצינו להפסיד כסף שאין לנו. ג. זה לא מוסרי. ד. לא חשוב הסדר... המליצו לנו לסור אל מלון 'ונציה', שבבעלותו של שלדון המוכר לחלקנו.. אכן, יש לומר כי התיאורים לא הכזיבו... מדובר במלון ענק (לא ענק, ע-נ-ק-!), שבתוכו קניון שבנוי כחיקוי די מוצלח לונציה, עם תעלות מים, רחובות וחנויות. המון חנויות. התקרה היא שמים בשעות הערביים, הרצפה היא מרצפות אבן והאווירה נעימה וריחנית. 
כן, זה נראה לכם בחוץ (הכוונה לתמונה השמאלית), אבל זה הכל בפנים... כך גם התעלה הבאה: 
ועל התקרות- פרסקות (ציורים מהממים), חיקויים (כנראה לא זולים כל כך) של הארמונות המופלאים של איטליה (וגם הכנסיות).
ואיך אפשר בלי איזה סרטון, להוכיח שבאמת היינו שם...
כאשר בקשות ה"תקנו לי" הציפו את תעלות ונציה הקטנה... החלטנו לפרוש בשיא, לנצל את ההסעה חינם חזרה לנמל, ומשם לקחנו מונית למרכז העיר- למדרחוב. האמת, אם לא היו שם אנשים מקומיים, אפשר היה לחשוב שמדובר בעיר אירופית למדי. מכיוון שכל מרכז העיר הוא באווירה של פורטוגל (וגם השפה הרשמית במקאו היא פורטוגזית - וסינית), אפשר היה לחשוב שאנחנו במקום אחר לגמרי. רק שהחום הלוהט והלחות הבלתי נסבלת, יחד עם ההצפה ההמונית של מלוכסני עיניים בכל מקום, לא הותירה מקום לספק. אנחנו בסין! זה מדהים כמה הם נלהבים מכמות הילדים המטורפת שלנו (שלושה, להזכירכם). אנחנו זוכים למבטי התלהבות, הילדים מותקפים תדיר בהעוויות פנים, קולות מוזרים וצחוק (שאצל הסינים לא תמיד שונה מבכי). האמת, שהחום והעייפות גרמו לילדים להיות מאוד סובלניים לתופעות הקשות האלה.
ניסינו להכניס עוד תמונות, אך יש תקלות טכניות... תוספות בהמשך, בלי נדר...
לסיכום, היה יום בו ראינו דברים רבים, אך בעיקר שחור בעיניים מהחום והעייפות. בסופו של דבר, מטרת היום היתה החתמת הויזות, ותו לא... כל השאר היה רווח נקי!
מאחלים לכולם חג סוכות שמח, המון אורחים נחמדים בסוכה ומזג אוויר נחמד. אנחנו, אגב, מתמודדים עם מזג אוויר טייפוני שמושפע ממערכת המתרחשת בטיוואן, וגורמת לגשמים מטורפים בכמויות שהיינו רק חולמים עליהן בישראל... גשמים כאלה שגרמו לסגירת הגן של יהב ונהרה... טוב, אוהבים כאן דראמות...
