טיול יום א' לשאונג צ'או (Cheung Chau)

סוף סוף הוציאו אותנו לטיול רציני, כזה שנותן לך תחושה שאולי בכל זאת היה שווה לצאת להרפתקה הזו, ולראות קצת עולם...
משפחת קליימן, שעוד רבות יסופר על צדיקותה וטוב ליבה, הזמינה אותנו לטיול אחה"צ לאחד מאיי האזור, אשר בו ניתן ליהנות מרכיבה על אפניים לאורך שביל על חוף הים, להתבשם מריחות השוק המקומי (המתמקד בדגים וחבריהם) ולנשום אוויר שלא יוצא מיחידות האוורור של גורדי שחקים...
אז ברור שהצטרפנו, ובשמחה רבה!
הכל התחיל בעלייה למעבורת מהירה, אשר בתוך חצי שעה לוקחת אותך לעולם קצת אחר.
בקיצור, עלינו על מעבורת, שנראית כמו שתי סירות שחיברו אותן יחד... היא שטה מאוד מהר (יחסית למעבורת)ומאתגרת כל קיבה, גם החזקה ביותר. לאחר עליות ומורדות, גלים ומצולות הגענו למחוז חפצנו.

האי הוא בצורת עצם של כלב, זאת אומרת, צר וארוך. יש בו כפר דייגים ענק אחד, בלי כלי רכב (איכות חיים עלק), ושוק ענק ומלא מסעדות. ישנם מסלולים נחמדים לאורך החוף, וגם אנחנו (כמו כולם), שכרנו אפניים-ריקשה, שאבא מדווש ומאחור הילדים יושבים על ספסל... תענוג לכולם. האמת שהיה נחמד, וחוץ ממפגש לא צפוי עם אחד ממוטות הדוכנים לממכר שרצים, החוויה היתה נפלאה. יצאנו לשוטט לאורך החוף, ירדנו לחוף כדי להינות מהמראה של ים שזור באיים ואניות חולפות. אספנו צדפים מיוחדים ונחמדים ואז התחיל מטח גשם בלתי צפוי בעליל... רצנו מהר אל הריקשה שלנו, לחסות בצל הגגון, מה שלא מנע מכולנו להיות לחים לחלוטין...

לאחר שמצאנו סככה קצת יותר משמעותית והגשם גם נרגע, המשכנו לנוע לאורך החוף וחזרנו אל הכפר ואל השוק. שם ראינו מראות מעניינים (הגדרה שנמנעת מלנקוט עמדה אחרת, כמו "קשים", "דוחים" סתם "איכסה"). למשל, אחד מהחטיפים האהובים כאן הם מיני דגים ודיונונים מיובשים, סוג של "ט'ו בשבט" בשרי כזה. הריחות לא מעוררי תיאבון, והאמת שיש ספק גדול אם זה ראוי למאכל אדם (דג יבש?? זה לא מה שמוצאים ליד בריכות דגים שרוקנו אותן??)

זכינו לראות גם איך מתנהל מטבח של מסעדה סינית מכובדת, שמערביים רבים פוקדים אותה.. ובכן, כל המטבח מתנהל בחוץ.. אם נופל על הרצפה, לא נורא- מרימים, כל הקיצוץ, הטיגון, הניקוי של החיות הימיות האלה, הכל על הרצפה או סתם בחוץ. כנראה האותנטיות מוסיפה לטעם...
בתום התצפית המרתקת, יצאנו לשיטוט קצר ברחובות הכפר. ראינו חנות לבגדי כלבים, ראינו אנשים מעניינים וקצת בכינו- כי נורא רצינו כדורסל, ואבא ואמא לא קנו לנו...

אז לסיכום, היה יום חווייתי ביותר, עם מראות, ריחות, קולות ואירועים מרתקים ונחמדים. אז כל מי שמתכנן ביקור, תגידו מראש, ונתאם ביקור גם בשאונג צ'או... להתראות בינתיים!

סיכום שבוע שלישי

כן... אנו עומדים לקראת סיומו של השבוע השלישי בהונג קונג. בשבוע הזה קרו דברים משמעותיים וחשובים...
גני התחילה את לימודיה בכתת הקדם-א' (גן בתוך בית הספר). לשמחתנו כי רבה, החברים שרכשה עוד לפני הלימודים, נמצאים איתה בכתה. למרות קשיי השכמה והתלבשות (גני לא רצתה ללבוש את חולצת המדים של בית הספר... סך הכל פולו לבנה, לא משהו מטורף), המצב השתפר לאין שיעור. גני בעצמה החליטה כי היא כבר אוהבת את החולצה וגם תקום מוקדם יותר כדי להספיק להסעה. מדהים כמה ילדים לומדים את ה"אין ברירה", ומשתפים פעולה כשצריך...
יהב ונהרה נכנסו אף הם לגנים, יום אחרי גני. שניהם חווים קשיי פרידה (מהמטפלת הפיליפינית, כן?), ואפילו שהיום קצר, הם מספיקים גם ליהנות קצת (נהרה הכינה היום חלות לשבת, יהב שיחק והשתלב בגן שלו).
בשבת העוזרת הנוכחית שלנו מסיימת את תפקידה, ואף על פי שהיינו מאוד שמחים שתמשיך איתנו, נצטרך לחפש מישהי אחרת... ואנחנו קצת תקועים בעניין... מקווים שיסתדר, כפי שהקדוש סייע לנו עד כה.
בעבודה אנחנו נחשפים ליותר ויותר דברים מעניינים, כמו השפה הסינית (הידעתם שבמנדרינית ישנם 5 טונים לכל הגייה, מה שיוצר מילים שונות בתכלית?! למשל- היי יכול להיות 'כן' אבל גם יכול להיות קללה עסיסית למדיי... מאן מאן סה יכול להיות 'בתאבון' אבל גם לילה ארוך וכו'). יש לנו כאן מורה למנדרינית (הסינית הנפוצה יותר), והיא כל כך מעריצה את התנך ואת היהדות, שהיא לא מפסיקה לשאול על כך שאלות. מכיוון שהיא חושבת שהיא מציקה לנו, היא הציעה לנו סחר חליפין- היא תילמד מאיתנו תנך ויהדות, ותלמד אותנו מנדרינית (או קנטוניזית שזו הסינית המדוברת בהונג קונג). נראה לנו שנלך על זה... רק עניין של זמן...
כרגע, ורדית עמלה על הכנת אוכל לשבת (לבוקר. אנחנו מוזמנים בערב..) והילדים ישנים.
מאחלים לכולכם שבת שלום ומבורך, מתגעגעים לאווירא דארץ ישראל!
נשיקות מכולנו!

עדכון ראשון בתום שבת שניה לשהותנו בהונג קונג

לפני שבוע וחצי, טסנו לנו כולנו- משפחת דור על הוריה וטפה (ורדית ואביתר, גני, יהב ונהרה), למסע מלא סימני שאלה וסקרנות, במסגרת שליחות הוראה של הסוכנות היהודית בהונג קונג...
כן.. דווקא לשם. לא ממש ברור איך זה קרה, אבל הננו כאן, ודווקא די מרוצים יחסית להתחלה.
הדירה- נאה, החדרים- סבבה, העיר- לחה, דביקה, חמימה, סואנת, עם ריחות מעניינים ומראות קשים בשווקים (למה לאכול יצורים כאלה??) והרבה אקשן. מאידך, אין לנו הרבה זמן לחוות את העיר הזו, מכיוון שאנו עמוסים בעבודה למן רגע הגעתנו.
התחלנו ללמד את תלמידינו החמודים כבר ביום ה' האחרון, והשיעורים היו סבבה. האמת שבית הספר התיכון 'אלסה', בו אנו עובדים, הוא חלומו של כל מורה ישראלי. כתות קטנות, מרווחות, לפטופים לכל התלמידים והמורים, חדר מורים נעים (שולחן מיוחד לכל אחד. קטן אך יעיל), ואפילו עט לא צריך להביא מהבית, כי כאן דואגים להכל.
בימי ההיערכות עמלנו רבות על הכנת תכנית הלימודים, שעובדת לפי שיטת ה- MYP, שהיא תכנית לימודים מרתקת ומעולה (לפחות בעיני אביתר, המרפא בעיסוק...), שהיא חלק מתכנית כללית של בגרות בינלאומית (נקראת IB), ומאוד גמישה, יצירתית ומקורית. לא חשוב... בהזדמנות פירוט בעל פה.

גני, יהב ונהרה מקסימים. מבלים שעות רבות מיומם עם מאלו הפיליפינית, עוזרת זמנית שמצאנו עד שתגיע הקבועה... מכיוון שאין עוד גנים, היא צריכה להיות איתם נונ-סטופ, וזה בהחלט מאתגר. אז קנינו מלאנתלפים צעצועים בטויס-אר-אס, כולל מצופים לבריכה של הבניין (כן, עם מציל צמוד והרבה מים. פתוחה כל הזמן, חוץ מימים של גשם).
הם עוד לא ממש דוברי אנגלית, הילדודס, אבל בהחלט עושה רושם שהשמיעה שלהם קולטת יותר ויותר בקלות את השפה.

מזג האוויר הלח והחם הולך ומשתפר (לא ברור אם זו מגמה, או שזה סתם מזל), מה שלא מונע עדיין מן הזיעה לעטוף אותנו כל הזמן. זה פשוט מדהים איך זה חלק כל כך משמעותי בחיים. להזיע...

השבת עשינו טיול לגן בוטני במרחק של 15 דקות הליכה. מדהים מה שגילינו שם. קופים מכל הסוגים, ציפורים נפלאות, גנים, צמחיה, גן שעשועים ומפלים ועוד ועוד, והכל, כמובן, בכניסה חופשית... נעבור שם ביום חול ונצלם, בלי נדר.

מקווים להוסיף תמונות וסרטונים בהמשך. כרגע, לא מצליח עם המקינטוש המציק הזה שאני עובד איתו.

הגעגועים לארץ רבים, ומקווים שיימשכו עד שנגיע לביקור ביולי הקרוב, ב"ה.