חזרנו ארצה לפני יותר מחודש.
ב-10 ביולי נחתנו סופית בנתב"ג ושמנו פעמינו לקיבוץ מעלה גלבוע. אנחנו כאן.
הכל הלך חלק. מדהים שזה יכול לקרות! המכולה הגיעה מהר, הכל הגיע שלם, לא קרו תקלות בדרך. ממש חוויה חיובית. אז מה לנו כי נלין?
הילדים התאקלמו מייד, כאילו מעולם לא עזבנו וכאילו גרנו כבר קודם במעלה גלבוע. כמה מצחיק... ואנחנו, שמכירים את הקיבוץ כל כך טוב, עדיין מרגישים על סיפון מתנודד ומנסים להגיע ליציבות...
האם לשנות את שם הבלוג? כבר לא "משפחת דור בהונג קונג"...? קשה. הרי היציאה להונג קונג היא זו שהביאה את הבלוג הזה לעולם. לשנות את הכותרת יהיה כמו למחוק את העבר... ואנחנו לא רוצים! מאידך, זה כבר לא מייצג את המציאות... ומהי המציאות? אנחנו כבר לא בהונג קונג? טוב, פיזית ומעשית ודאי שלא. אבל משהו בראש עוד שם, או חוזר לשם בסיטואציות שונות, במצבים כאלה של אמצע היום או סופו, בו אנחנו מהרהרים ב"אילו" ו"אז"...
כן, זה ברור שזה יקרה וזה טבעי והכל. לא ציפינו למשהו אחר. זה גם לא מעורר צער או חרטה חלילה. פשוט חיים בהשוואה לחיים אחרים. או לפחות מודעות מנוסה לאפשרויות אחרות...
אני עדיין בלי עבודה. וגם רכב מנסים למצוא ולא ממש הולך... נראה "מה יהיה בסופנו".
אני סקרן...
בכל מקרה, "בכל זאת הגענו למרות הכל".. ואנחנו כאן.
אולי אני עכשיו אהפוך להיות בלוגיסט מילולי ופחות צילומי... נראה.
ב-10 ביולי נחתנו סופית בנתב"ג ושמנו פעמינו לקיבוץ מעלה גלבוע. אנחנו כאן.
הכל הלך חלק. מדהים שזה יכול לקרות! המכולה הגיעה מהר, הכל הגיע שלם, לא קרו תקלות בדרך. ממש חוויה חיובית. אז מה לנו כי נלין?
הילדים התאקלמו מייד, כאילו מעולם לא עזבנו וכאילו גרנו כבר קודם במעלה גלבוע. כמה מצחיק... ואנחנו, שמכירים את הקיבוץ כל כך טוב, עדיין מרגישים על סיפון מתנודד ומנסים להגיע ליציבות...
האם לשנות את שם הבלוג? כבר לא "משפחת דור בהונג קונג"...? קשה. הרי היציאה להונג קונג היא זו שהביאה את הבלוג הזה לעולם. לשנות את הכותרת יהיה כמו למחוק את העבר... ואנחנו לא רוצים! מאידך, זה כבר לא מייצג את המציאות... ומהי המציאות? אנחנו כבר לא בהונג קונג? טוב, פיזית ומעשית ודאי שלא. אבל משהו בראש עוד שם, או חוזר לשם בסיטואציות שונות, במצבים כאלה של אמצע היום או סופו, בו אנחנו מהרהרים ב"אילו" ו"אז"...
כן, זה ברור שזה יקרה וזה טבעי והכל. לא ציפינו למשהו אחר. זה גם לא מעורר צער או חרטה חלילה. פשוט חיים בהשוואה לחיים אחרים. או לפחות מודעות מנוסה לאפשרויות אחרות...
אני עדיין בלי עבודה. וגם רכב מנסים למצוא ולא ממש הולך... נראה "מה יהיה בסופנו".
אני סקרן...
בכל מקרה, "בכל זאת הגענו למרות הכל".. ואנחנו כאן.
אולי אני עכשיו אהפוך להיות בלוגיסט מילולי ופחות צילומי... נראה.
