צאו איתי לטיול בוקר בטרסות האורז ליד יאנגשו.
טיול של ערפילים בין גבעות משורטטות בחומות בוץ עמוסות מים וטל, רגע לפני שתילת האורז.
תהנו!
זקנה מכשירה גזעי במבוק לכלי בישול קטנים. הבמבוק מחולק למדורים פנימיים, האטומים לחלוטין, מה שמאפשר בחיתוך קל יצירת כוסות או צינורות לבישול.
נחש בכלוב, ממתין לבישול במרק. או באלכוהול ליצירת יין נחשים. ראו התמונה הבאה...
שייט ברפסודת במבוק על נהר הדרקון. שלווה פסטורלית וחיים שלמים על גדת הנהר. הרים לא הגיוניים שהונחתו מלמעלה בסדר מופתי הנראה כאין-סופי.
הקורמוראן, ציפור שאולפה לדוג דגים לבני האדם. קושרים את צווארה כמעט עד חנק למניעת בליעה של הדגים, והעוף המאולף/מעולף שוחה במקביל לרפסודה, בולע ובולע דגים, ובסוף מקיא את כולם את תוך סלו של הדייג.
שדה אורז צעיר שנשתל לפני ימים אחדים.
חלק נוסף של הטיול (תמונות נוספות... בכל זאת...)
יצאנו לשייט לילי, לעקוב אחר דיג הקורמורנים. חוויה מפוקפקת - לאור ה"לא תחסום שור בדישו" המובהק עליו מתבססת השיטה...
דייג אוהב דגים? אם אוהב דגים... למה נותן לקורמורן לבלוע אותו לפניו?...
טיול אופניים בשדות יאנגשו. רוב הזמן- בגשם שוטף. תענוג... לפחות למי שהמספר שלו במשקפיים קטן מספיק בשביל להסיר אותם ולרכב בחופשיות (ובלי וישרים...)
"גבעת הירח" - 860 ומשהו מדרגות לקשת המושלמת שנמצאת בראש הגבעה. מעורר ספקות, לאור העובדה שמערות נטיפים הסינים כבר מייצרים בעצמם, אם כן- למה לא מערה שכזו? בכל אופן- נהננו מהאשליה..
הכניסה למערת הנטיפים (שעברה תהליכים קוסמטיים קלים להעצמת החוויה, כמו - צבע, תוספות מבטון, מים חמים ליצירת מעיינות חמים, ש-יהב, אגב, שאל אותי אם היינו ב"ברכות החמימיות".. תודו שזו אחלה יציאה!)
בפנים לא צילמתי. לא הרגשתי צורך עז. וחוצמיזה, כל התמונות מכילות תלמידים שלי. אז-
א. לא בא לקבל תביעת ענק על פרסום תמונות של ילדי הורים עשירים בהונג קונג.
ב. לא בא לי לתת להם יותר זמן במה ממה שהם כבר קיבלו ממני...
"שדות האורז שזרעת במו ידייך..." הגענו לחוויה חקלאית אחרת- רטובה יותר, ירוקה יותר...
נהר ה-לי, זה שמספק את המים לשדות שעל גדותיו. בוצי וזורם במהירות בשל הגשמים שירדו בלילה קודם. מדהים כמה שגשמים משפיעים על נהר כזה גדול. בשל כך בוטלה השחייה ושייט הקייקים...
המשקע בתוך השדה/בריכה הוא בוצי ומזובל רבות על ידי צואת תאו (בופלו). הילדים מצאו את החוויה דוחה, אבל אני נהניתי מכל רגע! את האורז מנביטים במשתלות, וכשהוא מגיע לגודל שאתם רואים בתמונה- שותלים אותו בבוץ. איך? אוחזים אותו בשורש כמו אחיזת עיפרון, אצבעות 2 ו-3 יוצרות את החור, אצבע 1 (אגודל) סוגרת את הבוץ על השורש.
כל שיבולת אורז מייצרת 150 גרגרי אורז. לוקח לו להבשיל כ-3 חודשים (קודם גדל המוץ, אחר כך חלב אורז שהופך למוצק). הרווחים גדולים יחסית, כי כל שתיל אורז מייצר עוד הרבה שיבולים סביבו, מה שיוצר בסופו של דבר שדה צפוף.
זה המלון של רי'צרד, המדריך והמארגן של הטיול. מלון בוטיק שווה ביותר, שעוצב בשביל מערביים, ולכן הוא נקי, אסתטי ובסגנון סיני מרשים. נפתח רק לפני 3 חודשים. אם תמהרו- עוד יהיה נקי...
בשל ביטול הקייקים, נאלצנו לצאת לשייט על סירת מנוע שתגבר על הזרם הסוחף. בטרם עלינו לסירה, עברנו במפעלים משפחתיים לייצור תמונות סיניות ומניפות. הם אשכרה עושים הכל ביד, אבל יכולת החיקוי שלהם כל כך טובה, שזה נראה כמו הדפס...
הגענו לכפר בן 250 שנה, שהיה עשיר אך נחרב על ידי המשטר הקומוניסטי. תושבי האזור החליטו לשפץ ולחדש את החיים בכפר.
המשכנו לבית ספר יסודי מקומי, בו התלמידים שלנו לימדו את המקומיים אנגלית. חלקם הופתעו מהרמה הגבוהה של האנגלית וחלקם הופתעו מההיפך. באורך פלא, אלה שהכינו שיעור על מושגי יסוד בסיסיים נתקלו בדוברים הרהוטים, ואילו אלה שהכינו מערך שיעור על חנוכה (?!) ניסו לספר את כל סיפור המכבים במנדרינית וגילו שהם לא מסוגלים...
ארגז החול הבית ספרי. טוב, חול זה עניין של הגדרה. בטוח בבוץ הזה יש כמה גרגירים...
להתראות בפעם הבאה!
