אז החלטנו לנצל את מזג האוויר הקייצי (שהפתיע אותנו בקייציותו), ולהצפין עד שטין.
נסענו ב-MTR, החלפנו 3 קווים (אדום-ירוק-תכלת). כיף לנו עם העגלה החדשה שלנו, שיש לה גם לוח נוסף מאחור בשביל נהרה... ככה כל הורה יכול לשמור על 2 ילדים במקביל (ורדית עם יהב וגני, אביתר עם פורת בעגלה ונהרה גם...). תודה ל-Oyster (ולשמרל'ה שהמליצו לנו עליה!). מומלץ לכל הורה חדש.
אז הגענו לשטין והחום הכה בפנינו. הטמפרטורות טיפסו ל-30 מעלות, השמש קפחה, הלחות מלאה את האוויר והילדים החלו להאדים... מי חשב?! אז הגענו מהר לאזור של מתקנים מגניבים, עם ספסלים בצל, ושם עשינו אתנחתא ראשונה. משחק, מים, פיפי, משחק, סנדוויץ', מים, צ'יפס, פיפי, משחק ולנוח. פורת נחשף בפעם הראשונה לאור כה חזק, וניכר כי הדבר אתגר קצת את הילד הבהיר שלנו.
הילדים שינסו מתניהם והחלו במלאכת הריצה, המשחק וההזעה. נהרה, כמו האשה בפוסטר האמריקאי ממלחמת העולם השניה- מראה את כוחה של האשה בשדה המשחקים...
לפעמים ישנם גם רגעים קשים... לא חייבים להתרגש יותר מידי, אבל חשוב להכיר גם במצבים הפחות נעימים. פורת מדגים לכם את ההתמסרות המלאה לתחושת תסכול...עם זאת, יפה לראות את ההתאוששות המהירה ומעבר לסבר פנים אופטימיות!
גני ויהב משקיפים מבעד לחומה, על ריקודי עם סיניים לקול שירתו הרוטטת של זמר בגיל הבלות.
מדהים איך ההגדרות של מוזיקה משתנות מתרבות לתרבות...
"כשאמא באה הנה יפה וצעירה...חורשת האקליפטוס...אה... קוקוס"
שדרה מרשימה של סוג של דקליים או קוקוסיים (אותה משפחה? עזרה מהבוטנאים בבקשה!).
וגם תצוגת תכלית מרשימה של גברת Oyster, מיודעתנו.
"שם כל השרות והדליות והרינות פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות", ההודיות נהנות אף הן משמש אביבית...
צופים מלמעלה על צבי מים ודגים
ובשדרת האמנים הציגה אשה חביבה את תוצרת החרוזים שלה, ואף העניקה ברבורים קטנים לילדים. שי לחג!
ואז נגלתה לעינינו פאטה-מורגנה: בריכות מים ומפלונים, שנועדו לנוי, אבל אנחנו, הישראלים, לא ממש מכירים בתפקיד הזה. זה מים? זה רדוד? משכשכים!!
הילדים זינקו כאילו מצאנו באר מים בלב המדבר... אבל זה באמת העסיק אותם לאיזה חצי שעה...
עם תום השכשוכים, יצאנו לרכיבה על אופניים במסלולי האופניים שבפארק.
יהב וגני לקחו כל אחד אופניים עם גלגלי עזר (טוב, אין לנו יותר מידי מקום להתאמן ברכיבה! קבלו זאת בהבנה... בארץ הם ילמדו לרכב בלי גלגלי העזר), ואבא לקח ריקשה (שלושה גלגלים וספסל), והרכיב את אמא, נהרה ופורת. בדרך ראינו את ה"נהר" היפה ואת הבניינים הענקיים הבנויים על גדותיו.
רואים את יהב? לפניו? גני!
אמא ופורת בהפסקת אוכל. קשה לשבת כל היום ולראות את אבא מדווש!
ובינתיים הילדים מצאו עיסוק חדש- איסוף פרחים שצנחו אל מותם, והעמסת הסל של הריקשה במצרך הלא מבוקש הזה. הם ממש דבקו במשימה, והפרחים דבקו בסל, והיה לאבא די ג'יפה להעיף את כל הפרחים האלה בלי שהילדים ישימו לב...
שמחת הארוחה - כיפק הי!
ותאמינו או לא, ב"נהר" הזה גם שטו להם קנואסיטים (איך קוראים לזה?). היה מאוד מרשים לראות איך הם מתקדמים ל-א-ט ל-א-ט... ועוד חוזרים אחר כך...
היה מאוד נחמד לצפות בסינים השונים מדוושים להם. חלקם עם מערכת סטראו על גב האופניים, חלקם נתקעים בזה שלפניהם, חלקם בנות... מרתק!
ובערבו של יום
כל אחד זכה לרקע של בהייה מול המים... מתוקה שנת העמל, ואפילו אם זו רק מנוחת צהריים...
מי לא מכיר את הסחנה בימי שישי? - חבורות חבורות של בני דודנו ובני דודם יושבים סביב מאכלים בעלי ריחות "מעניינים", מנגל פה ושם, קרטונים ושקיות ניילון. ובכן, חוץ מהמנגל זה אותו דבר. אה, גם השם של המדינה שלהם הרבה יותר ארוך (טוב, לאחרים אין מדינה...)
אז בפארק גילינו אותן, עשרות אם לא מאות של פילי (זה מהזה ארוך לכתוב פיליפיניות. קבלו את הקיצור- פיל'ות). קיצר, כל אחת באה עם האוכל שלה בשקיות ניילון. הן יושבות ומעבירות יום שלם ברביצה, במסגרתה הן צופות בסרטים במכשירים הקטנים שלהן, עושות גבות/כינים/מורטות שערות לבנות/וכו', משחקות קלפים, שומעות מוזיקה וכו'. בפארק זה עוד סביר, אבל בעיר- הן יושבות בכל אי תנועה, תחת כל גרם מדרגות או על המדרכה. הן אוספות קרטונים כל השבוע, כדי שיהיה להן על מה לשבת ובמה לבנות לעצמן קירות חוצצים מן העולם החיצון.
חוויה אנטרופולוגית מעניינת ביותר!
הילדים שלנו, בני טיפוחה של קהילה חברית ותומכת, רואים עצמם שותפים להנאות של כולם, ולכן לא מבינים שאם אמא מפריחה בועות סבון לילדים שלה, כדי שיהנו וישחקו, זה לא אומר שגם הם מוזמנים לחגיגה! וטוב שכך! אחרת הם לא היו נהנים כל כך... אז יהב הצטרף מייד והתחיל לפוצץ את כל הבועות לתסכולו של מלוכסן העיניים הצהבהב... העיקר ששלנו נהנה, לא?
ל-ה-ת-ר-א-ו-ה-ו-ת-!
